descriptive_dataset.csv

;Sentence;Type
0;לבלה  שרה  עיניים יפות, מכיוון שעיניה חומות כשחשופות לאור שמש.;Descriptive
1;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים  לבנים  כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive
2;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים  כחולים  כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive
3;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים  שחורים  כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive
4;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים  ארוכים  כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive
5; רודי  עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
6;כאשר  הצליח  להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
7;כאשר  ניסה  להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
8;כאשר  רודי  להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
9;כאשר  ניסו  להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
10;כאשר  נאלץ  להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
11;כאשר עמד  ונפל  למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
12;כאשר עמד  לבדו  למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
13;כאשר עמד  שוב  למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
14;כאשר עמד  כמעט  למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
15;כאשר עמד  בטעות  למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
16;כאשר עמד להיכנס למערה,  הוא  נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
17;כאשר עמד להיכנס למערה,  הנרי  נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
18;כאשר עמד להיכנס למערה,  הארי  נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
19;כאשר עמד להיכנס למערה,  אדם  נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
20;כאשר עמד להיכנס למערה,  אלכסנדר  נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
21;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי  נקלע  למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
22;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי  הגיע  למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
23;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי  נכנס  למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
24;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי  היה  למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
25;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי  האחראי  למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
26;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו  רודי  גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
27;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו  הוא  גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
28;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו  כמעט  גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
29;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו  המקל  גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
30;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו  התובע  גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
31;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא  גרם  לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
32;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא  הורה  לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
33;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא  נתן  לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
34;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא  הרשה  לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
35;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא  איפשר  לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
36;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו  רודי  מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
37;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו  חבריו  מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
38;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו  אחיו  מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
39;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו  התאומים  מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
40;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו !  מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
41;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה  מקור ;Descriptive
42;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה  1 ;Descriptive
43;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה  צילום ;Descriptive
44;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה  2 ;Descriptive
45;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה  אורלי ;Descriptive
46;הברזל  המכסה  את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
47;הברזל  פתח  את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
48;הברזל  מכסה  את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
49;הברזל  סימן  את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
50;הברזל  החליף  את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
51;הברזל שחתך את ברכו של  ישו  היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
52;הברזל שחתך את ברכו של  משה  היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
53;הברזל שחתך את ברכו של  אברהם  היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
54;הברזל שחתך את ברכו של  דוד  היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
55;הברזל שחתך את ברכו של  הזקן  היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
56;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון  השמש  במערה הרבה זמן;Descriptive
57;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון  כנראה  במערה הרבה זמן;Descriptive
58;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון  לא  במערה הרבה זמן;Descriptive
59;חוסנה  בתמונה  היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
60;חוסנה לבשה היום חולצה  שחורה  וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
61;חוסנה לבשה היום חולצה  לבנה  וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
62;חוסנה לבשה היום חולצה  אדומה  וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
63;חוסנה לבשה היום חולצה  לבן  וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
64;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית  שחורה  נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
65;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית  לבנה  נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
66;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית  קצרה  נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
67;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית  חצאית  נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
68;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה,  בתקווה  שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
69;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה,  כנראה  שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
70;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה,  כמובן  שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
71;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה,  ברור  שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
72;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום  חמישי  תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
73;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום  רביעי  תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
74;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום  ראשון  תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
75;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום  שישי  תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
76;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום  שלישי  תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
77;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא  כנראה  מתמחה בעבודתה.;Descriptive
78;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא  היא  מתמחה בעבודתה.;Descriptive
79;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא  שוב  מתמחה בעבודתה.;Descriptive
80;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא  אני  מתמחה בעבודתה.;Descriptive
81;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא  לא  מתמחה בעבודתה.;Descriptive
82;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה  שוב  בעבודתה.;Descriptive
83;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה  כרגיל  בעבודתה.;Descriptive
84;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה  מעורבת  בעבודתה.;Descriptive
85;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה  עדיין  בעבודתה.;Descriptive
86;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה  גם  בעבודתה.;Descriptive
87;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד  יחסית  שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
88;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד  בערך  שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
89;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד  מאוד  שהוא שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
90;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון  הוא  שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
91;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון  שהוא  שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
92;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון  והוא  שוקל 56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
93;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא  רק  56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
94;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא  כמעט  56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
95;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא  משקלו  56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
96;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא  בערך  56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
97;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא  במשקל  56 ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
98;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל  כמעט  ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
99;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל  10  ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
100;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל  2  ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
101;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל  1  ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
102;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל  40  ק "" ג עם גובה 170 ס "" מ.";Descriptive
103;לאירה  משמאל  כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
104;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק  התחתון  של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
105;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק  העליון  של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
106;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק  האחורי  של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
107;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק  השמאלי  של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
108;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק  הימני  של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
109;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה  לידה  עגול.;Descriptive
110;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה  הרחם  עגול.;Descriptive
111;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה  הלבן  עגול.;Descriptive
112;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה  השחור  עגול.;Descriptive
113;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה  שלה  עגול.;Descriptive
114;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור ! ;Descriptive
115;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור ? ;Descriptive
116;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור  בתמונה ;Descriptive
117;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור  לבן ;Descriptive
118;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור  שחור ;Descriptive
119;לאתא יש שומה על המצח, גודל  המצח  אינו כה גדול.;Descriptive
120;לאתא יש שומה על המצח, גודל  החזה  אינו כה גדול.;Descriptive
121;לאתא יש שומה על המצח, גודל  המספר  אינו כה גדול.;Descriptive
122;לאתא יש שומה על המצח, גודל  שומה  אינו כה גדול.;Descriptive
123;לאתא יש שומה על המצח, גודל  השד  אינו כה גדול.;Descriptive
124;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה  שלך  כה גדול.;Descriptive
125;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה  שלי  כה גדול.;Descriptive
126;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה  שומה  כה גדול.;Descriptive
127;לחמניות חמות.;Descriptive
128;דירת חדר מתקופת חרושצ'וב בבניין ישן אפור בן חמש קומות בעיר אגמים,;Descriptive
129;האדם מביט בחלון, וכמעט ולא רואה דבר;NotDescriptive
130;הקרון גדוש באנשים;Descriptive
131;משקה כהלי חזק;Descriptive
132;הוא מתעורר לרגע קט כשהאוטובוס חולף;NotDescriptive
133;מעט בו זמנית צץ לו בקרון סוחר זריז עם עטי כתיבה אוטומטיים, עטי כתיבה אוטומטיים, צועק הסוחר הזריז, עטי כתיבה, עטי כתיבה, נכנס ויוצא, יוצא ונכנס.;Descriptive
134;מלבד היער וסממנים המעידים על הנוכחות האנושית שלפרקים צצים בין העצים;Descriptive
135;אישה מבוגרת אחת אומרת לאישה המבוגרת השניה: הנה, תראי, גנבו הכל, עד הלֶבֶנָה האחרונה, רק את המשטחים השאירו.  כן-כן, עונה האישה המבוגרת השניה לאישה המבוגרת הראשונה.;NotDescriptive
136;שוב נרדם ומתעורר סופית רק לקראת הכניסה לפיסגובו;NotDescriptive
137;"בכניסה לתחנת ""שִרְיוֺנִיצִי"" האדם רואה בניין רעוע להחריד, בנוי מלבנים אדומות.
";Descriptive
138;בניין מודרני יפה ועגול הצבוע בגוון כחול-אפור.;Descriptive
139;האדם רואה יער.;NotDescriptive
140;כעשרה לקטים יורדים בה ומעמיקים לתוך היער.;Descriptive
141;"יערות ותחנות ביניים זערוריות של מסילת ""אגמים – גלותין""";Descriptive
142;כשהאוטובוס פונה מנתיב סובב מוסקבה לדרך ריאזאן;Descriptive
143;"האדם רואה אסופת מוניות שירות לבנות על יד תחנת ""שריוניצי"".";Descriptive
144;"האדם רואה רק יער, אך כעבור זמן מה לצד תחנת ביניים ""שִמְעוֺנוֺבְסְקִי"" נראים גם כמה בתים";Descriptive
145;ברנש עליז,;Descriptive
146;לו היה מעשן ― היה לבטח מדליק סיגריה, כפי שנהוג בקרב מעשנים כשהם שקועים בהרהורים.;NotDescriptive
147;"תחנת ""שריוניצי"" ממוקמת הרחק למדי מהעיר שריוניצי, כשניים-עשר קילומטרים מעברו השני של נהר מוסקבה, מוניות השירות הלבנות האלו מסיעות אנשים מהעיר שריוניצי לתחנת ""שריוניצי"" וחוזר חלילה.";Descriptive
148;כנסייה גבוהה ויפה של שריוניצי ;Descriptive
149;"פקח-ברנש תולה באדם מבט שואל, האדם אומר: ""אגמים"", פקח-ברנש אומר: ארבעים ותשע וחצי, האדם מושיט לפקח-ברנש חמישים רובל, פקח-ברנש מחזיר לאדם חמישים קופייקי";NotDescriptive
150;מגרש ריק גדול שבשטחו, ככל הנראה, היה פעם מפעל או מחסן;Descriptive
151;מעבר תת-קרקעי מתחת לפסי הרכבת;Descriptive
152;אך האדם אינו נמנה עם המעשנים, ולכן הוא לא מעשן, אלא פשוט מביט בחלון הפתוח;NotDescriptive
153;"בוטקה קטן ירוק עם שלט ""מעבר 58""";Descriptive
154;על הקרקע ניתן להבחין בשרידי מסד לֶבֶנִים ובמשטחי עץ ספוגי מים הנערמים מסביב.;Descriptive
155;האדם חש כמעט בטוב. ;NotDescriptive
156;חיוך אווילי קמעה מתפשט על פניו;Descriptive
157;"אסופת מוסכים משונים על יד רציף ""אגם-לָבָנְסְקִי""";Descriptive
158;שמיים שחשכו כמעט לגמרי;Descriptive
159;ניתן היה להגיע לאגמים בדרך פשוטה בהרבה — באוטובוס מפיסגובו, אך משום מה האדם מעדיף את הדרך הזאת: תחילה לגלותין ולאחר מכן;NotDescriptive
160;פיסת נייר עם אותיות ומספרים מודפסים וכתובים בכתב יד;Descriptive
161;אורות הרחוקים של העיר ליוברצי;Descriptive
162;לכאורה, אין לו שום סיבה לחייך: גרר את עצמו לחור נידח, בזבז המון זמן, ירד על בקבוק כמעט שלם של וודקה, וכו'.  בִמקום ש…  כאילו…;NotDescriptive
163;המוסכים הגוציים לא מתגודדים, בניגוד לנהוג בקרב המוסכים בשטחה של הפדרציה רוסית, אלא מתבודדים זה בקרבתו של זה.;Descriptive
164;"תחנת ביניים ""קילומטר 18"", יער, בתים.  ושוב לקטים יורדים מן הרכבת";Descriptive
165;האדם עובר את בניין ההנהלה המחוזית, חוצה את כיכר הסובייטים, ברחוב לנין הוא חולף על יד בתי עץ ישנים;Descriptive
166;עם אותו החיוך הוא סוגר את החלון, מכבה את האור במטבח, הולך לחדרו, נשכב על המיטה ושוקע, מה שנרקא, בשנת צדיקים.;NotDescriptive
167;ל פתח המוסכים מובילות כמה מדרגות, מעניין מה יש בתוכם, בתוך המוסכים, ואילו אמצעי תחבורה מצריכים מדרגות בכדי להיכנס למוסך ולצאת ממנו. ;Descriptive
168;"בקתות של מלאכובקה, במוסכים המשונים של אגם-לבנסקי, בשדות רחבי הידיים של שוחט-סוסובו, ברכבת הדיזל דמויית ""ספסן"" בזעיר-ענפין, בתחנות הביניים הקטנות בלב היער";Descriptive
169;"האדם חוצה את רחוב לנין, חולף על יד מכולת ""בואו נהיה חברים"", פונה לסמטת השדה השמינית, ניגש לבית מס' 4, בניין אפור בן חמש קומות, נכנס באחת הכניסות, עולה לאחת הקומות, מצלצל בפעמון של אחת הדירות";Descriptive
170;מסילה צרה היוצאת מיער עבות;Descriptive
171;"כשאדם הולך לעבודה כל יום ביומו לא נותר לו זמן לתסכול, לשממון ולעצב, אך לרשותו של אדם מסויים זה עומד די והותר זמן לתסכול, לשממון ולעצב; ייתכן גם וכבר פרש לגמלאות או, להיפך, טרם הגיע לגיל שבו אנשים נאלצים ללכת לעבודה יום-יום";NotDescriptive
172;"מרחבים ציוריים, הנפרשים מימינה של מסילת הרכבת על יד תחנת ""שוֺחֵט-סוּסוֺבוּ"".";Descriptive
173;לקטי פטריות מרחיקים אל תוך היער, ותושבים ומבקרים משתרכים יחדיו לכיוון הכפר מתולתלובו.;Descriptive
174;חברו של האדם פותח לו את הדלת.;NotDescriptive
175;כיפה שטוחה של הר מרוחק.;Descriptive
176;או שמא יש לו מגבלות פיזיות כלשהן;NotDescriptive
177;רק בתחתונים ובגופיה;Descriptive
178;נוסעים רבים יורדים מרכבת הדיזל.;Descriptive
179;ייתכן גם ונמצא ברשותו מקור פרנסה קבוע;NotDescriptive
180;ההר אדמדם למחצה ושלגי למחצה.;Descriptive
181;"בסביבה של תחנת הביניים ""דניאלובסקאיה"" לא נראה דבר מלבד היער.";Descriptive
182;"כמו שאומרים, ללא סימני היכר מיוחדים, ואין טעם להרחיב עליו את הדיבור.";NotDescriptive
183;ארובות מרובות הפולטות עשן תעשייתי;Descriptive
184;ו, לחילופין, הוא משכיר דירה או מתקיים מריבית של השקעה בנקאית דשנה או שקרובי משפחה עשירים תומכים בו, מי יודע?;NotDescriptive
185;אפשר פשוט להתיישב בנחת, להרפות, לעצום עיניים, לנשום עמוק ולומר בלב כמה פעמים;NotDescriptive
186;חרבות של מבנה לבנים.;Descriptive
187;בקיצור, עצוב לו, הוא משועמם ומתוסכל.;NotDescriptive
188;"לקו המושלג של הר ענק שטוח הכיפה באזור הרציף ""קילומטר 88"" קשור באופן כלשהו לתעשייה הכימית באזור תחנת ""תְחִיֵיתֵבְסְק""";Descriptive
189;מסילה שזורת עשבים מובילה אל תוך יער עבות.;Descriptive
190;דמותה של הדירה תזרח לכם בראש באור חולני ותיחרט בזכרונכם עד סוף ימיכם;NotDescriptive
191;"אגם זערורי על יד תחנת ""החולות""";Descriptive
192;כשזה המצב, ניתן לעשות לא מעט דברים.;NotDescriptive
193;שיחתם מורכבת בעיקר משתיקות וממילים טוב יאללה;NotDescriptive
194;כמעט ולא נותרו נוסעים ברכבת.;Descriptive
195;משל, אפשר ללכת לסרט או לצפות במשחק כדורגל או בכל משחק אחר, לפגוש חברים, לצאת לטיול רגלי ממושך, לקרוא ספר מרתק, לשחק במשחקי מחשב, ליטול חומרים פסיכואקטיביים, להתמסר לתחביב אווילי, כגון ניסור או צריבה בעץ, חריטה, או פשוט להעביר ערוצים בטלוויזיה — כלומר, לא חסרות אפשרויות להתמודד עם תסכול ועם שממון.;NotDescriptive
196;האגם מוצף כולו בטינופת מסתורית בצבע ירוק זוהר. ;Descriptive
197;רכבת הדיזל מאיצה ובמשך זמן מה דוהרת  ללא עצירה דרך היערות;Descriptive
198;, אבל גם מילים אחרות נשמעות מדי פעם;NotDescriptive
199;יש ימים בהם האדם חי לו את חייו ולפתע משתלטת עליו תוגה.;NotDescriptive
200;"כנסיית עץ קטנה שעל יד הרציף ""חורשת סוס""";Descriptive
201;"מקרה הנוכחי בוחר האדם באפשרות הרביעית מן הרשימה לעיל: ""לפגוש חברים"", או, ליתר דיוק, לא בלשון רבים אלא בשלון יחיד, דהיינו, ""לפגוש חבר"". ";NotDescriptive
202;האדם וחברו של האדם דנים בנסיבות החיים זה של זה.;NotDescriptive
203;הוא משועמם, הוא לא מוצא את מקומו ונמלא תזזית חסרת תועלת;NotDescriptive
204;מבנה הקשור בדרך כלשהי לתשתית חשמל;Descriptive
205;"נהוג להשתמש גם בניסוח מעט שונה: ""לבקר חבר"".";NotDescriptive
206;הכנסיות והבתים של קולומנה העתיקה;Descriptive
207;זהו אחד מפרברי העיר אגמים.;Descriptive
208; אז איך אתה;NotDescriptive
209;ייתכן ואיבד את פרנסתו, ייתכן וכלל לא הייתה לו עבודה, וכעת אינו מצליח להעסיק את עצמו.;NotDescriptive
210;"חשמלית ירוקה-בוהקת על מסילת הכיכר על יד הרציף ""קולומנה""";Descriptive
211;אכן, לבקר חבר;NotDescriptive
212;איך בעבודה;NotDescriptive
213;או, שמא טיב עבודתו מותיר לו פרקי זמן ממושכים דיים לשעמום ולתזזית.;NotDescriptive
214;לאורך המסילה פזורה אבקה לבנה מגעילה.;Descriptive
215;לבקר חבר.;NotDescriptive
216;"הרכבת החשמלית, עם האדם בתוכה, מגיעה לתחנת ""גלותין"". ";Descriptive
217;רכבת הדיזל עוצרת על יד תחנת עץ ירוקה.;Descriptive
218;אדם וחברו של האדם דנים בנסיבות החיים של המכרים המשותפים.;NotDescriptive
219;"רציף לא הומה מדי, רכבת בינעירונית ""מוסקבה―גלותין"" מגיעה";Descriptive
220;רציף קצר ביותר;Descriptive
221;האדם יודע מראש, כי לא יהיה זה בילוי נעים ומשמח, הפגישה עם החבר לא תבדר אותו ולא תהיה מעניינת במיוחד, סביר גם להניח כי היא לא תפיג תסכול ושממון, ההיפך, היא עלולה אף להעצים אותם, אך חייבים לפעול בכל זאת, לפחות לעשות משהו, מה שזה לא יהיה.  צריך לפגוש חבר.;NotDescriptive
222;מה שלום סרגיי.;NotDescriptive
223;הרכבת יוצאת לדרך, האדם בוהה בחלון;Descriptive
224;ברכבת הדיזל היערית האיטית.;Descriptive
225;ברו של האדם מתגורר לא רחוק, אבל גם לא קרוב במיוחד.;NotDescriptive
226;"על יד רציף מס' 3 עומדת רכבת דיזל קטנה, חדשנית ויפה המורכבת משלושה קרונות הדומה במקצת לרכבת מהירה מסוג ""סָפְסָאן"".";Descriptive
227;ברחוב פְרוּנְזֶה השקט וכמעט ריק;Descriptive
228;נראה לי.;NotDescriptive
229;"רכבת דיזל זו נוסעת מ""גלותין"" ל""אגמים"" במסילה משנית המתפצלת מתוואי המסילה הראשי לכיוון רְיאָזָאן.";Descriptive
230;אין אפשרות להגיע אליו ברגל, ברכבת התחתית או בכל אמצעי אחר של תחבורה ציבורית נפוצה.;NotDescriptive
231;מיכאליץ' מת;NotDescriptive
232;"קרונות כחולים של הרכבת התחתית העומדים על המסילות הרזרביות של תחנת שירות ""פיסגובו"".";Descriptive
233;האיש גורר עגלה עם שק לבן גדול.;Descriptive
234;עם זאת, ניתן לנסוע אליו בסוג נוסף של התחבורה, ציבורית אף היא, בינעירונית.;NotDescriptive
235;הקרון מצוייד במושבים נוחים, מסכי מידע דיגיטליים מנצנצים מעל הדלתות;Descriptive
236;בתי עץ ישנים,;Descriptive
237; באמת, למה, ממה;NotDescriptive
238;"בניינים חומים גבוהים של מחוז ערמוּמִינוֺ בקרבת הרציף ""עקוּמינו""";Descriptive
239;איזו נוחות מנחמת!;Descriptive
240;"השקם בבוקר, יוצא האדם מביתו, נוסע לתחנת ""פִיסְגוֺבוֺ"", שם הוא רוכש כרטיס לתחנת ""גָלוֺּתִין"" תמורת מאה שבעים ומשהו רובל, ממתין במשך זמן-מה";NotDescriptive
241;טוב, יאללה;NotDescriptive
242;"תובות גרפיטי ""סובלנות היא סרטן"" ו""ליוֺבֵּרְצִי היא עיר רוסית אסלית"" על קיר הבטון של אסופת מוסכים בכניסה לליוברצי.";Descriptive
243;"בניינים בני תשע קומות מתקופתו של ברז'נייב, מרכזי מכירות, תחנות דלק וכנסייה בסגנון הקלאסי.";Descriptive
244;האדם תופס את מקומו ליד החלון;NotDescriptive
245;נוסעים המעטים הם בני גיל העמידה לרוב ובני גיל הזהב.;Descriptive
246;בניין אפור בן חמש קומות;Descriptive
247;כעבור זמן מה האדם נרדם לו בכורסא, וחברו של האדם נרדם על שרפרף;NotDescriptive
248;"אורנים על יד תחנות ""מָלָכוֺבְקָה"", ""מְנֵת-חִלְקִיה"", ""שוֺרינו""";Descriptive
249;במושב הסמוך יושב לו לָקָט פטריות הנועל מגפי גומי, לרגליו ניצב דלי גדול;Descriptive
250;האדם בוהה בפרטי נוף החולפים על פניו במבט מרחף ומפוזר.;NotDescriptive
251;לא נוח במיוחד לישון על שרפרף, וחברו של האדם נוטה שמאלה, קורס מהשרפרף וממשיך לישון על הרצפה;NotDescriptive
252;"בין האורנים האדם מבחין בבקתות עץ ישנות קרוב לתחנות ""אליהוּבְסְקָייָה"", ""מנוחה"", ""קָטָנֺובֺו"".";Descriptive
253;הוא מקריח;Descriptive
254;אף על פי כן, הוא מצליח להבחין בלא מעט פרטים;NotDescriptive
255;ייתכן ובקרון זה נוסעים לקטים נוספים.  ;Descriptive
256;יש לו לחיים סמוקות והוא עליז ורענן;Descriptive
257;חברו של האדם מנער את האדם בכתפו, האדם מתעורר, חושך, האדם וחברו של האדם הולכים לחנות שפתוחה כל הלילה, קונים להם משקה כהלי חלש וגם משקה חזק וחוזרים לדירה;NotDescriptive
258;האדם רואה פרפר צבעוני עצום-מימדים המצוייר על קיר עורפי של בניין בן תשע קומות בְרָמֵנְסְקֺויֶה.;Descriptive
259;רכבת הדיזל משמיעה שריקה קצרה ואט אט מתחילה לנוע לאורך שולי קולומנה;Descriptive
260;האדם רואה;NotDescriptive
261;שותים, משוחחים.  השיחה, אם ניתן להגדיר אותה ככזו, נסובה כעת סביב נושא הכדורגל.;NotDescriptive
262;"האדם רואה רכבת חשמלית מפורקת, מושחתת ועם זאת חדישה למדי בתחנת השירות על יד רציף ""47 ק""מ"".";Descriptive
263;שמן או רזה או נמוך או שגובהו שני מטר;Descriptive
264;זה לא שרווח לו, אבל הוא חש הקלה מסויימת;NotDescriptive
265;לאורך מסילת הרכבת האדם רואה מסילות של חשמלית.;Descriptive
266;עור פניו אפרורי ושפתיו דקות או עבות;Descriptive
267;קורא פתאום חברו של האדם ומרים את עיניו השתויות אל התקרה. ;NotDescriptive
268;מוקדם בבוקר היה מעונן וגשם קל טפטף מעל פיסגובו.;Descriptive
269;בתים דו-קומתיים בפרברי קולומנה;Descriptive
270;האחת מצהירה: הנה, שימו לב;NotDescriptive
271;"האדם שוב נרדם בכורסא וחברו של האדם, טרם נופלו מהשרפרף, צולח לנחות על הספה.";NotDescriptive
272;כעת, כמו שאומרים, התבהרו השמים.;Descriptive
273;שהוא לבוש ברישול, במכנסי טרנינג וגופיה;Descriptive
274;השניה מכריזה;NotDescriptive
275;לשמאלה של המסילה זורם נהר אוֺקָה.;Descriptive
276;קי ומטופח;Descriptive
277;"אחת הכניסות של בית מספר 4 בסמתת השדה השמינית של העיר אגמים,  צועד לאורכה של סמתת השדה השמינית, חולף על יד המכולת ""בואו נהיה חברים"", חוצה את רחוב לנין ומשתרך עד התחנה המרכזית.  בניין התחנה המרכזית הוא בניין מודרני יפה ועגול הצבוע בגוון כחול-אפור.";Descriptive
278;"האדם מתבונן בשמי בוקר כחולים, באורנים, בשדות רחבי ידיים שעל יד רציף ""סובחוז""";Descriptive
279;הוא כמעט ולא נראה מאחורי העצים והבתים, אך נוכחותו מורגשת.;Descriptive
280;"האדם יורד מן הרכבת החשמלית, עובר לרציף השני בגשר להולכי רגל, ומגיע לרציף השלישי הקרוי בהתאם ""רציף מס' 3""";NotDescriptive
281;"תחנות כאלו נבנו במחצית הראשונה של שנות האלפיים בכל מרכזי המועצות של מחוז מוסקבה בהתאם להחלטתה הנבונה של הנהלת המחוז.
";Descriptive
282;בקצה השני של הקרון התמקמה לה חבורת צעירים במדי הרכבת: מקטורנים כחולים, חולצות לבנות, עניבות כחולות וכובעי מצחיה;Descriptive
283;הוא מקריח או קירח לחלוטין;Descriptive
284;האדם נכנס לקרון האמצעי ותופס מקום על יד החלון.;NotDescriptive
285;לפתע רכבת הדיזל נמלאת נוסעים. ;Descriptive
286;הוא לבוש במכנסי טרנינג;Descriptive
287;"האדם רוכש כרטיס ל""פיסגובו"".";NotDescriptive
288;הצעירים במדי הרכבת סואנים, נוהמים וצוחקים.  אחד הצעירים משמיע מדי פעם יללה גרונית ארוכה.;Descriptive
289;ברובם בני גיל העמידה ובני גיל הזהב, ברובם לקטים.;Descriptive
290;האדם בוהה בחלון;NotDescriptive
291; בחזור הוא החליט לנסוע בדרך קלה וטבעית יותר;NotDescriptive
292;בה בעת מופיעות בקרון שתי סוחרות.;Descriptive
293;בעל חזות שגרתית לחלוטין;Descriptive
294;"ישה מבוגרת אחת מספרת לאישה מבוגרת השניה: אתמול נסעתי בקו הזה, חצי מהנוסעים היו עובדי מפעל, כמה שהם צווחו, כמה שצווחו, אתה מכבד אותי צווחו, ככה הם צווחו.  נורא, פשוט נורא, עונה האישה המבוגרת השנייה לאישה המבוגרת הראשונה.";NotDescriptive
295;בנייני מפעל עצומים;Descriptive
296;דירת חדר מצויה מתקופת חרושצ'וב;Descriptive
297;האדם חש חמרמורת קלה, הוא רוצה הביתה, ואין לו חשק לנסוע ברכבת הדיזל,;NotDescriptive
298;מתלים נוחים לתיקים הכבדים שלכם וגם מחטים, חוטי תפירה וצבעי בד.;Descriptive
299;בקולומנה יש הרבה מפעלים;Descriptive
300;ייתכן והפועלים הצווחניים עובדים דווקא במפעל זה, או במפעל אחר.;NotDescriptive
301;האדם תופס את מקומו על יד החלון ― בהתאם לכרטיס ― ונרדם טרם תחילת הנסיעה.;NotDescriptive
302;לבלה יש עיניים יפות, מכיוון שעיניה חומות כשחשופות לאור שמש.;Descriptive
303;למרות שהיא קצרה, ליטה משתמשת בבגדים עם קווים ישרים כך שהיא נראית גבוהה היום.;Descriptive
304;לדני יש מזג גבוה, כך שהיא יכולה לנזוף בכל מי שניגש אליה אתמול.;Descriptive
305;מר באודי לובש היום שמלה רשמית בצבע חום-כתום, נראה שהוא יגיע לפגישה.;Descriptive
306;כאשר עמד להיכנס למערה, רודי נפל למצב בו הוא גרם לברכיו לדמם מכריתה מפלדה חדה.;Descriptive
307;הברזל שחתך את ברכו של רודי היה משמאל למערה והוא היה חום מכיוון שהיה במערה הרבה זמן;Descriptive
308;חוסנה לבשה היום חולצה לבנה וחצאית שחורה, נראה שהיום היא תהיה מתמחה בעבודתה.;Descriptive
309;"גופתו של אורל פרופורציונלית מאוד מכיוון שהוא שוקל 56 ק""ג עם גובה 170 ס""מ.";Descriptive
310;לאירה יש כתם לידה שנמצא בחלק האחורי של הצוואר, כתם הלידה שחור עגול.;Descriptive
311;לאתא יש שומה על המצח, גודל השומה אינו כה גדול.;Descriptive
312;צפרדע היא דו-חיים שאוכלת חרקים ויכולה לחיות ביבשה ומים מתוקים, עורו חלקלק וגופו ירוק או חום אדמדם.;Descriptive
313;"האריה הזכר אורך של 260 עד 330 ס""מ ואילו האריה הנקבי אורך של 240 עד 270 ס""מ.";Descriptive
314;נחשים הם קבוצה של זוחלים שאין להם רגליים וגם להם גוף ארוך, נחשים התפשטו בכל העולם.;Descriptive
315;חתולים פרסיים הם זן חתולים ביתיים, בעלי אופי פנים ארוך ועגול פנים וחוטם קצר.;Descriptive
316;בסוף המאה ה -19 פותחו חתולים פרסיים בארצות הברית ובבריטניה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.;Descriptive
317;בבריטניה, גזע החתולים הפרסי נקרא גם חתול הפרווה הארוך הפרסי, חתול זה מחולק לשני סוגים כלומר צ'ינצ'ילות שהן כסופות בהירות וגם מעט כהות.;Descriptive
318;"זיקית רעמה בגודל בינוני עם זנב ארוך. אורך גוף הזיקית הוא כ- 55 ס""מ.";Descriptive
319;ניתן לזהות זיקיות רעמה משורות ההשמדה שנמצאות מאחורי הצוואר.;Descriptive
320;"שפיריות טווח 4.5 ס""מ.";Descriptive
321;"כנפי שפירית יכולות להשתרע בין 7.2 ס""מ ל 8.4 ס""מ.";Descriptive
322;קל יותר לגדל צמחי פרנגיפני באזורים שגובהם לא עולה על 700 מ 'מעל פני הים.;Descriptive
323;לצמחים של פרנגיפאני יש גם צורת עץ בגובה 1.5 מ '- 6 מ'.;Descriptive
324;בצמחי פרנגיפני יש גם כל מיני צבעים כמו צהוב, אדום, ורוד, לבן וכדומה.;Descriptive
325;לצמחי טארו צורות אופייניות, כלומר צורת העלים בדיוק כמו סמל הלב או הלב.;Descriptive
326;עלי צמחי הטארו הם בדרך כלל חלקלקים ומכילים ציפוי שעווה.;Descriptive
327;גודלו של צמח הטארו לעולם אינו עולה על 1 מ '.;Descriptive
328;בצמחי ורדים יש 100 מינים ומעלה.;Descriptive
329;Bungamawar בדרך כלל יש גבעולים קוצניים והוא יכול להגיע לגובה של 2-5 מ '.;Descriptive
330;"צבעונים הם צמחים רב שנתיים בעלי נורות וגובה הנע בין 10 ל -70 ס""מ.";Descriptive
331;גם לטוליפס צורה צרה ומאורכת, והצבע ירוק עם תחושה כחלחלה.;Descriptive
332;האופניים החדשים של ראיין יפה מאוד, מכיוון שיש בו תערובת של אדום ושחור.;Descriptive
333;המשקפיים של סלי נופלים בצומת דרכים, והזכוכית השבורה זרועה אספלט.;Descriptive
334;המכונית הלבנה חונה בצד הדרך כך שאנשים אחרים מתקשים להשתמש גם בכביש.;Descriptive
335;המחשב הנייד החדש שלי הוא כחול בהיר, ויש לו 4 ג'יגה-בתים של זיכרון RAM.;Descriptive
336;מיכל זה נקנה בסעודיה, הצבע יפה מאוד מכיוון שיש לו צבעי כחול וצהוב.;Descriptive
337;גם התמונה של הסיר הזה יפה מאוד, מכיוון שיש לו כיפת מסגד.;Descriptive
338;המנוע ניזוק מכיוון שלא הוחלף בבית מלאכה זה זמן רב.;Descriptive
339;המכונה תוקנה זה עתה, כך שהמנוע יכול לפעול טוב עכשיו;Descriptive
340;הבגדים שקנית היו אדומים, אתה חייב לאהוב אותם.;Descriptive
341;השעון יקר מאוד, מכיוון שיש לו ציפוי זהב בשעון.;Descriptive
342;שריפות היער גרמו לכל האנשים האינדונזים להיות חסרי שקט ולובשים מסכות כאשר הם בתנועה.;Descriptive
343;בזמן האחרון אש יער בקלימנטן ובפקנבארו הפיצו עשן לאזור אצ'ה.;Descriptive
344;שריפות יער באזורי הכבול של קלימנטן מטרידות את העולם מכיוון שקלימנטן היא ריאות העולם.;Descriptive
345;הצונאמי של אצ'ה בשנת 2004 הרג אלפי תושבים אצ'אניים, אירוע זה היה אירוע שגילם את הפצעים העמוקים ביותר עבור תושבי אצ'ה.;Descriptive
346;הצונאמי באצ'ה הפיל גם הוא את כל הבניינים באצ'ה.;Descriptive
347;רעידות אדמה פוגעות לעתים קרובות גם באצ'ה, מכיוון שהלוחות התת-קרקעיים של אצ''ה משתנים.;Descriptive
348;תיירים טבעיים לשיא בוגור נהנים מאוד מתיירים, מכיוון שהמקום קריר.;Descriptive
349;בשיא הנסיעה של בוגור הוא גם שקט מאוד ולא הרבה רכבים עוברים, כך שהוא יכול להרגיע את דעתנו.;Descriptive
350;כדי ליצור אינדונזיה בריאה, עלינו לשתול עצים מוקדם. מכיוון שעצים יכולים לקרר את הטבע שלנו.;Descriptive
351;החוף בסבנג יפה מאוד, המים כחולים מאוד והמקום עדיין יפה.;Descriptive
352;"""שמעת,"" אמר לי צורי בפה מלא פלאפל, ""שרון עבר היום את הראיון,
אחרי הגיוס יש לו עוד איזה גיבושון קטן, והוא בשייטת";NotDescriptive
353;"תאום משום מקום באה צפירה ,שכחתי בכלל שהיום יום
הזכרון. שרון וגלעד הזדקפו שניהם. ";NotDescriptive
354;ביום השואה לקחו את כל הכיתות לאולם התעמלות.;NotDescriptive
355;ואני התחלתי ללכת. ;NotDescriptive
356;" אתה יודע מה
זה להיות בשייטת? הם בוחרים אחד מאלף..."" אביב התחיל לקלל";NotDescriptive
357;"הסתכלתי עליהם עומדים כמו בובות
בחלון ראווה";Descriptive
358;"באולם סידרו מין
במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם
שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל";Descriptive
359;"""לא, לא משם"", משכה את זרועי.";NotDescriptive
360;"היית צריך לראות אותם עושים חארקות על האופניים של
שולם, כמו ילדים קטנים";NotDescriptive
361;"איפה שרון?"" שאלתי, ""לא ראיתי אותו היום."" הקול שלי
קצת רעד";NotDescriptive
362;וכל הפחד שלי פתאום נעלם;NotDescriptive
363;"כשנכנסנו לאולם, סיון
ביקשה ממני שאשמור לה מקום. תפסתי לנו שני מקומות.";NotDescriptive
364;"""הם יבואו מהשער אז כדאי שתצא מהחור בגדר שמאחורי
הצריפים""";NotDescriptive
365;"שרון היה מה זה מרוצה שעבר את שלב
הראיון ";NotDescriptive
366;"שרון במבדקים של הקומנדו הימי,"" אמרה סיון בגאווה,
""הוא כבר עבר כמעט את כל השלבים, נשאר לו רק עוד איזה ראיון"".";NotDescriptive
367;" גלעד שעמד מתוח, עיניו
עצומות, והחזיק את הז'קט של שרון בידו נראה לי כמו קולב בגדים
מגודל";NotDescriptive
368;"הג'ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי
לה ממש בגוף.";Descriptive
369;שמחתי שסיון דואגת לי כל-כך, אפילו יותר משפחדתי ;NotDescriptive
370;".אח שלי אמר שדווקא בראיון האישי נופלים הכי הרבה."" הלכתי 
למגרש של בית-ספר, אבל אף אחד לא היה שם. האופניים של שולם,
שהיו קשורות תמיד למעקה שליד חדר האחות, נעלמו ";NotDescriptive
371;"מרחוק ראיתי את גלעד מתקרב אלינו במעבר, ""אתה יודע שהוא הולך
לקבל במסיבת סיום פרס תלמיד מצטיין? המנהל כבר הודיע""";NotDescriptive
372;ושרון, עם המבט הרצחני שלו והיד המאוגרפת,;NotDescriptive
373;"מה מהטתניקים עלו על הבמה והטקס
התחיל ";Descriptive
374;מאחורי הצריפים חיכה לי שרון.;NotDescriptive
375;"בבוקר שבאתי לבית-ספר
האופניים עוד לא היו שם";NotDescriptive
376;"""סיון"",
אמר גלעד שהגיע כבר ממש עד אלינו, ""מה את עושה כאן? הספסלים
האלה ממש לא נוחים.";NotDescriptive
377;"הלכתי
לפירצה בגדר ויצאתי ממנה לאט ובשקט, מאחורי שמעתי את שרון מסנן
בשקט, ""אנחנו עוד נזיין אותך""";NotDescriptive
378;"נפתחה לו הפיתה מלמטה וכל הטחינה והמים של הסלט התחילו ליזול לו
על הידיים";Descriptive
379;"""אל תחשוב על זה אפילו"", אמר, ""אין
לך סיכוי""";NotDescriptive
380;"חיכיתי שכולם יכנסו לכיתות ואז הלכתי לספר
למנהל";NotDescriptive
381;"בואי ,שמרתי לך מקום בכסאות מאחורה."" ""כן,""
חייכה אלי סיון חיוך מתנצל וקמה, ""כאן ממש צפוף.""";NotDescriptive
382;אבל הוא לא זז אפילו מילימטר;NotDescriptive
383;"צורי חצי גיחך חצי נחנק וחתיכות של עגבניה ופיתה
עפו לו מהפה";Descriptive
384;הסתובבתי;NotDescriptive
385;" היא הלכה לשבת
עם גלעד מאחורה.";NotDescriptive
386;"על המדרגות
היתה זרוקה שרשרת מפורקת ומנעול של ירדני";Descriptive
387;מאחורי עמד גלעד;NotDescriptive
388;"מנהל אמר שעשיתי את הדבר הנכון, ושאף אחד לא ידע על
השיחה שלנו, וביקש מהמזכירה שתרשום";NotDescriptive
389;"לעד היה החבר הכי טוב של שרון, הם שיחקו יחד
בנבחרת הכדורסל של התיכון.";NotDescriptive
390;"מגע ידה היה קר
ונעים";Descriptive
391;"תמיד ידעתי שאתה נקניק"",
אמר שרון, ""אבל אף פעם לא חשבתי שאתה טיפוס של מלשין""";NotDescriptive
392;"באותו יום לא קרה כלום, וגם לא ביום שאחרי, אבל ביום 
חמישי המנהל נכנס לכיתה עם שוטר במדים וביקש משרון וגלעד לצאת";NotDescriptive
393;"אחרי שכל התלמידים דיקלמו את הקטעים הרגילים עלה על הבמה איש
אחד די מבוגר עם סוודר בורדו וסיפר על אושוויץ.";NotDescriptive
394;"""למה
הלשנת עלינו, יא זבל?"" דחף אותי גלעד בכוח, עפתי על שרון והוא דחף
אותי ממנו.";NotDescriptive
395;לא עשו להם כלום, רק הזהירו אותם;NotDescriptive
396;"הוא היה אבא של
מישהו מהתלמידים";NotDescriptive
397;"נראה פתאום כמו
ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה שראה פעם בסרט פעולה";Descriptive
398;"""אני אגיד לך למה הוא הלשין"". אמר שרון, ""בגלל שאלי שלנו
קנאי מלוכלך.";NotDescriptive
399;"את האופניים הם לא יכלו להחזיר,
כי סתם זרקו אותם באיזה מקום, אבל אבא של שרון בא במיוחד לבית-
ספר והביא לשולם
אופני ספורט חדשות";NotDescriptive
400;"הוא לא דיבר הרבה, רבע שעה בערך. אחר-כך חזרנו
לכיתות";NotDescriptive
401;"אני
המשכתי ללכת הביתה, עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות
שעווה, הצפירה עוטפת אותי במגן בלתי-נראה";Descriptive
402;" הוא מסתכל עלי ורואה שאני תלמיד יותר טוב ממנו
וספורטאי יותר טוב ממנו, ושיש לי חברה שהיא הבחורה הכי יפה בבית-
ספר, בזמן שהוא עוד מסכן ובתול, וזה אוכל אותו מבפנים"". שרון הוריד
את ז'קט העור שלו והושיט אותו לגלעד, ""אז הנה, אלי, הצלחת";NotDescriptive
403;"שולם בהתחלה לא רצה לקחת אותם. ""הכי בריא
ללכת ברגל"", אמר לאבא של שרו";NotDescriptive
404;"כשיצאנו החוצה ראיתי את שולם השרת שלנו יושב על המדרגות
של חדר האחות ובוכה";NotDescriptive
405;"יון התיישבה
לידי, היה קצת צפוף על הספסלים";NotDescriptive
406;"מר ופתח את רצועת שעון הצלילה שלו ושם אותו ""אבא שלי
חושב שאני גנב, כמעט פתחו לי תיק במשטרה";NotDescriptive
407;"בל אבא של שרון התעקש ושולם
בסוף לקח אותם";NotDescriptive
408;"הי ,שולם, מה קרה?"" שאלתי. ""האיש הזה
באולם,"" אמר שולם, ""אני מכיר אותו, גם אני הייתי בזונדרן קומנדו.""";NotDescriptive
409;"שמתי את המרפק על הרגל שלי וגב
ידי נגעה בג'ינס שלה";NotDescriptive
410;"תלמיד מצטיין אני כבר
לא אקבל";NotDescriptive
411;"זה היה מצחיק לראות את שולם נוסע על אופני ספורט,
ואני ידעתי שהמנהל צדק ובאמת עשיתי את הדבר הנכון";NotDescriptive
412;"""אתה היית בקומנדו? מתי?"" שאלתי, לא יכולתי לדמיין את שולם הרזה
והקטן שלנו בשום יחידת קומנדו, אבל מי יודע, אולי";NotDescriptive
413;"עכשיו אתה מרוצה?"" רציתי להגיד לו שזה לא בגלל זה ,שזה
בגלל שולם, שגם הוא היה ביחידת קומנדו, שהוא בכה כמו ילד ביום
השואה";NotDescriptive
414;"ף-אחד לא
חשד שסיפרתי, ככה לפחות חשבתי אז. היומיים הבאים עברו כרגיל, אבל
ביום שני שבאתי לבית-ספר חיכתה לי סיון בחצר";NotDescriptive
415;"שולם ניגב את
העיניים שלו בכפות ידיו ונעמד, ""לא חשוב,"" אמר לי שולם, ""לך, לך
לכיתה. זה באמת לא חשוב "".";NotDescriptive
416;"אני הסתכלתי על הבמה ונשמתי עמוק,
כף-היד שלי עדיין הזיעה.";NotDescriptive
417;"מקום זה אמרתי, ""זה בכלל לא זה... לא הייתם צריכים לגנוב
לו את האופניים, לא היה בזה שום טעם. אין לכם כבוד"".";NotDescriptive
418;"""תשמע, אלי "",היא
אמרה לי, ""שרון גילה שאתה זה שהלשנת על האופניים, אתה חייב
להסתלק מכאן לפני שהוא וגלעד יתפסו אותך";NotDescriptive
419;אחרי הצהריים ירדתי למרכז המסחרי.;NotDescriptive
420;"כשדיברתי רעד
לי הקול, ""אתה שומע, גלעד, השטינקר הבכיין הזה יסביר לנו מה זה
כבוד. כבוד זה לא להלשין על חברים, יא חרא"", אמר שרון ואיגרף את
ידו, ""אני וגלעד נלמד אותך עכשיו מה זה כבוד, בדרך הקשה"".";NotDescriptive
421;"הג'ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי
לה ממש בגוף";Descriptive
422;" השתדלתי להסתיר את
הפחד, לא רציתי שסיון תראה שאני מפחד""";NotDescriptive
423;בפלאפל פגשתי את אביב וצורי;NotDescriptive
424;"פגשנו אותו עכשיו במגרש של בית-ספר. הוא וגלעד השתוללו
שם, בירות והכל";NotDescriptive
425;"רציתי 
לזוז משם, לברוח ,להרים את הידיים כדי להגן על הפנים אבל הפחד
שיתק אותי.";NotDescriptive
426;"אולם סידרו מין
במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם
שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל.";Descriptive
427;"מהר, תברח,"" היא אמרה.";NotDescriptive
428;ובאמת, מאיפה לו שלא יוולד איזה כולירה, כי ילדים זה כמו רולטה רוסית, אתה אף-פעם לא יודע מה תקבל בסוף בראש.;Descriptive
429;גם לה זה לא בא בקלות, אבל הפלה הפחידה אותה אפילו יותר, ואם הם כבר ממילא יודעים שהם בכיוון משפחה אז זה פשוט להקדים את המאוחר.;NotDescriptive
430;אמרה הסבתא הגדולה בזמן שהיא מנדנדת את ראשה על פי קצב נעימת שיר הסיום של הסידרה ;Descriptive
431;הם קראו לו אביגדור, על שם הבעל של הסבתא הגדולה, זכרונו לברכה, וגידלו אותו עם המון אהבה.;NotDescriptive
432;וזה לא שהוא היה אדיש או משהו, הוא היה מאוד בעניין, כשאת המקום של הפחדים מחליפה ציפייה.;NotDescriptive
433;את החלומות הוא לא זכר, אבל היה מוכן להישבע שהם שמחים.;NotDescriptive
434;הוא הלך לקנות משהו למחשב בקניון;NotDescriptive
435;משהו רציני, לא ברמה של איזה שיחה עם אמא או אפילו סבתא, משהו שדורש לא פחות מביקור אצל הסבתא הגדולה.;NotDescriptive
436;ראה שם ילד מגעיל באוברול, מכריח את האמא שלו לקנות לו משחק טלויזיה באיומי סרק שיטיל את הגופה השמנמנה שלו מעל המעקה של הקומה השניה.;Descriptive
437;בלילה, תחכה עד שהיא נרדמת, ואז תשכב כשהראש שלך יהיה צמוד לה לבטן.;NotDescriptive
438;בהתחלה, כשעוד לא היה בטן, היה מנסה לא לחשוב על זה, לא שזה עזר, אבל לפחות היה לאן לחתור.;NotDescriptive
439;פעם;NotDescriptive
440;כל היום היא היתה יושבת בבית וטוחנת טלנובולות, וגם כשכבר היתה מסכימה שמישהו יבוא לביקור, לא היתה מוכנה לכבות את הטלויזיה.;Descriptive
441;ואפילו כשראה את הרופא המיילד מסתודד עם האחיות וניגש אליו אחר-כך בצעד מהסס, לא איבד לשניה את הביטחון שהכל יסתדר.;NotDescriptive
442;'ממה?' שאלה הסבתא הגדולה בזמן שהיא בוהה באיזה ויקטור אחד עם שפם שבדיוק גילה למישהי עטופה במגבת שהוא בעצם האבא שלה 'לא יודע,' מילמל, 'שיוולד איזה משהו שלא רציתי בכלל.';NotDescriptive
443;וישר הסתלק משם, לפני שהאמא ההיסטרית תביא עליו את הביטחון. ;NotDescriptive
444;הוא גם לא זכר בחיים שלו תקופה שישן ככה, שלו כזה, לא קם אפילו לפיפי.;NotDescriptive
445;מלחיץ אותך,' צחקה 'תראה איך אתה מזיע.' 'בטח שמלחיץ,' ניסה לצחוק חזרה 'את קל לך, יא זונה, לך יש רחם, אבל אני, את מכירה אותי, אני נלחץ גם כשאין ממה, ועכשיו, כשכבר יש..' 'גם אני מפחדת,' אמרה והתכרבלה לתוכו 'עזבי,' חיבק 'בסוף זה יתגלץ', עוד תראי.;Descriptive
446;בלילות, אחרי שכולם נרדמו, הוא היה מכבה את הטלויזיה והולך להסתכל על אביגדור שישן על ערמת החציר שפיזר לו על ריצפת חדר הילדים.;NotDescriptive
447;תקשיב לי טוב, נין,;NotDescriptive
448;האמת שאחרי הלידה היא היתה הרבה זמן בדיכאון, ולמרות שאף-פעם לא דיברו על זה, הוא ידע שכמה שאהבה את אביגדור, עמוק בלב היא רצתה משהו אחר.;NotDescriptive
449;היא לא ממש הבינה את התנוחה המצחיקה הזאת שבה היתה מוצאת אותו בבוקר, אבל הסתפקה בזה ששוב היה רגוע, והוא גם נשאר רגוע כל הדרך, עד חדר הלידה.;NotDescriptive
450; כל-כך חזק שאי-אפשר להגיד אותו במילים.;NotDescriptive
451;פעם, בערך בחודש השלישי, הוא הלך לקנות משהו למחשב בקניון, וראה שם ילד מגעיל באוברול, מכריח את האמא שלו לקנות לו משחק טלויזיה באיומי סרק שיטיל את הגופה השמנמנה שלו מעל המעקה של הקומה השניה.;NotDescriptive
452;שלו כזה, לא קם אפילו לפיפי.;Descriptive
453;היה מתחתן איתה-רבנות מחר, רק שכל הסיפור הזה עם התינוק הלחיץ אותו אש.;NotDescriptive
454; אבל באמת;NotDescriptive
455;אחר-כך, כשכבר התחילו טיפה לראות, היה מדמיין אותו יושב לה בבטן, קטן כזה, מאנייק, עם חליפה של עסקן.;NotDescriptive
456;מאחורה, עמוק בפנים, יכול היה להרגיש את הטחורים שלו נפתחים אחד אחרי השני כמו פרחים באביב;NotDescriptive
457;אחר-כך היא בכתה קצת, והוא הרגיע, ואז נרדמה, והוא לא.;NotDescriptive
458;והוא התחיל להרגיש שזה לא עסק, שהוא חייב לעשות משהו.;NotDescriptive
459;בסוף נולד להם סוס פוני, או שאולי יותר נכון לומר סייח.;Descriptive
460;"במקלון יש חלון קטן, כשיש בו רק פס אחד זה אומר שהכל בסדר, וכשיש שניים - פייר, תמיד רצית להיות אבא.";NotDescriptive
461;מקלון הזהב' קוראים לזה, ויש לעיין בעלון המצורף לצרכן לפני שהחברה שלך עושה עליו פיפי.;NotDescriptive
462;ממה?' שאלה הסבתא;NotDescriptive
463;מאז, כל לילה הוא ישן עם הראש צמוד לבטן שלה, שרק הלכה וגדלה.;NotDescriptive
464;אני מפחד, סבתא גדולה,' בכה לה על הספה בסלון, 'אני כל-כך מפחד שאין לך מושג'.;NotDescriptive
465;"עכשיו, העובר, כשהוא בבטן, אין לו דעה על כלום, אז הוא מקבל. מה שתחלום זה מה שיהיה - בלי חוכמות.'";NotDescriptive
466;היא לקחה אותו להמון רופאים מומחים שאמרו שאף-פעם לא ממש יגדל.;NotDescriptive
467;בשבתות היו רוכבים עליו לפארק הלאומי ומשחקים איתו בכל מיני משחקים, בעיקר קאובויים ואינדיאנים.;Descriptive
468;לרוב חברה שלו היתה מעירה אותו .;NotDescriptive
469;בינתיים, בטלנובלה, הזאת עם המגבת ירתה בויקטור, פעמיים, למורת רוחה של הסבתא הגדולה, והוא היה מוחבר עכשיו, כבר די הרבה פרקים, למכונת הנשמה.;Descriptive
470;תקשיב לי טוב, נין,' אמרה הסבתא הגדולה בזמן שהיא מנדנדת את ראשה על פי קצב נעימת שיר הסיום של הסידרה 'בלילה,;NotDescriptive
471;אחר-כך עושים קפה, אוכלים עוגיה, כאילו אין לחץ, רואים ביחד קליפ, מסתלבטים על הזמר, מתחבקים, שרים איתו ביחד בפיזמון. וחזרה למקלון.;Descriptive
472;'ישאר גמד,' כמו שהיתה אומרת.;Descriptive
473;א בטח-שאני-אוהב-אותך מגמגם, אוהב לנצח, כמו באגדות. ;Descriptive
474;בערך בחודש השלישי,;Descriptive
475;'תקפוץ,' צעק לילד מלמטה, 'נראה אותך גבר, יא סחטן.' ;Descriptive
476;האמת, הוא אהב אותה.;NotDescriptive
477;לא יודע,' מילמל, 'שיוולד איזה משהו שלא רציתי בכלל.';NotDescriptive
478;בלילה אחרי זה היה לו חלום שהוא דוחף את החברה שלו במדרגות שתפיל, או שזה לא היה חלום, סתם מחשבה שעברה לו בראש.;NotDescriptive
479;בזמן שהיא בוהה באיזה ויקטור אחד עם שפם שבדיוק גילה למישהי עטופה במגבת שהוא בעצם האבא שלה;Descriptive
480;ככה שכל החלומות יעברו לך מהראש ישר לבטן.;NotDescriptive
481;אם יהיה בן אני אלמד אותו כדורגל, ואם בת, אז, את יודעת מה, גם, לה לא יזיק.;NotDescriptive
482; הוא גם לא זכר בחיים שלו תקופה שישן ככה, ;NotDescriptive
483;הוא עשה כן עם הראש, למרות שלא ממש הבין, אבל הסבתא הגדולה הסבירה: 'חלום זה בעצם רצון חזק.;NotDescriptive
484;הסבתא הגדולה שלו היתה כל-כך זקנה שכבר לא היה נעים לשאול בת כמה היא, ואם היה משהו ששנאה - זה אורחים.;NotDescriptive
485;אבל אביגדור לא היה גמד, הוא היה פוני.;NotDescriptive
486;אבל באמת, לא בטח-שאני-אוהב-אותך מגמגם, אוהב לנצח, כמו באגדות.;NotDescriptive
487;רחמו עלי, בכו, אמרו שלא כדאי לחשוב איך היו קוראים לאח שלי אילו היה לי אח, שרק בעזרת השם הגעתי לאן שהגעתי, שההורים שלי חולירות.;Descriptive
488;חזר לַצחוק שלו בחשק רב, כאילו אינו מוכן לוותר על מה שזימנו לו החיים באותו רגע.;Descriptive
489; לא היו לי הוכחות פרט לַפמפום שפקד את גופי, והייתי ממש על הסף, אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו שבר נפשי, ובודאי שלא אנה פרנק.;NotDescriptive
490;הגיעו הדברים לידי כך שנשבעתי לעצמי שבבוא היום אשנה את שמי.;NotDescriptive
491;היה ערב בעיר הערבית.;Descriptive
492;והוא מת.;NotDescriptive
493;הוא הרצין לשנייה אחת וחזר לַצחוק שלו ;NotDescriptive
494;הוא התחיל לצחוק למשמע שמי. לראשונה בחיי.;NotDescriptive
495;אז, הוא, וקרוב לודאי גם זה שמעבר לקו, התפקעו מצחוק ודן הזמין אותו להיווכח במו עיניו.;NotDescriptive
496;לפחות לא מיד. ;NotDescriptive
497;כשהתקשר אליו חבר שמעתי אותו מספר שאנחנו יושבים על הגזוזטרה וסועדים את נשמותינו בתבשיל הזנב המהמם שהכין במו ידיו.;NotDescriptive
498;'זה יכול להסביר הרבה דברים,' הוא ענה. 'ואיך קוראים לך?';NotDescriptive
499;"כך התוודעתי מעט לחברים של דן בן-אמוץ, שבאו להתרשם.";NotDescriptive
500;הוא לא התקשר יותר ולא קבע איתי במקומות.;NotDescriptive
501;אמרתי: 'נעים גם לי מאד. לא שמעתי עליך. אני לא מהגוש'.;NotDescriptive
502;בגיל חמש לא הבנתי מדוע מרכיבים הורי משקפי שמש בביתה החשוך של אנה פרנק, ולא רק הם, כל המבוגרים שהביאו את ילדיהם לשם.;NotDescriptive
503;קוראים לי אנה פרנק.;NotDescriptive
504;יום אחד;NotDescriptive
505;"""עם אנה פרנק... כן, בחיי'.";Descriptive
506;כשהתקשרתי אני, ענו לי החברים שהוא חולה ולא נתנו לי לדבר איתו.;NotDescriptive
507;אני לא אנה של היומן אבל בהחלט נקראתי על שמה מהסיבות הרגילות ובגיל חמש נלקחתי לאמסטרדם כדי לבקר במחבוא שלה ושל בני-משפחתה.;NotDescriptive
508;בסופו של דבר, אחרי כמה שבועות של שוטטויות ימינה שמאלה, ונישוקים, הביאה אותי המונית אל ביתו המאוד יפה ביפו המאוד יפה. ;NotDescriptive
509;חתיכת חרוז, אמרתי לו בהתפעלות. ;NotDescriptive
510;חיפשתי את ספריו בחנויות ספרים. הספרים נעלמו.;NotDescriptive
511;מתוך געגוע, נוסטלגיה או השד יודע מה, ;Descriptive
512;לא חזרתי לדירתי השכורה.;NotDescriptive
513;הוא הרצין לשנייה אחת וחזר לַצחוק שלו בחשק רב, כאילו אינו מוכן לוותר על מה שזימנו לו החיים באותו רגע. ;NotDescriptive
514;הגלבייה הלבנה שלו היתה פתוחה בחלקה העליון והבחנתי בפספּוס על חזהו, פספוס שנראה כמו ריצ'רץ'.;NotDescriptive
515;הוא טפח בעדינות על גבי העליון והתיישב לידי.;NotDescriptive
516;הם התחילו לטפל בו, להטיס אותו לארצות אחרות ולשדך אותו לטובי המומחים.;NotDescriptive
517;הוא אמר, 'על אמא שלך, על אבא שלך, על הדוד שלך. עלייך. הכלהכלהכל'.;Descriptive
518;חיכיתי לרגע. אולם אירוע מסוים בחיי השפיע עלי בדרך זו או אחרת ולכן עדיין קוראים לי אנה פרנק.;NotDescriptive
519;למחרת בבוקר, אחרי הקפה, חשבתי ללכת הביתה, כולי חיוך אחד גדול, אבל דן ( 'אנה, קראי לי דן' ) חזר בדיוק הביתה עם הרבה שקיות ונכנס למטבח.;NotDescriptive
520;אני רוצה לדעת הכל';NotDescriptive
521;הם נתנו בי מבט שגרם לי להרכין ראש.;NotDescriptive
522;'אנה פרנק'.;NotDescriptive
523;"אז שכחתי את מה שזכרתי, הקמתי משפחה, וברחתי קדימה.
";NotDescriptive
524;בהתעלם מהנסיבות שהביאו את משפחת פרנק להסתגר שם, המחבוא נראה סימפטי, ואמסטרדם הסבירה פנים.;Descriptive
525;הלכתי לראות את הבית שלו. ;NotDescriptive
526;שתינו קצת יין ופטפטנו.;Descriptive
527;אין ספק שהשם שלי בעייתי.;NotDescriptive
528;הוא לא עשה רושם שהוא רוצה להיכנס לזה. ;NotDescriptive
529;שאלתי, אבל הוא חייך חיוך עייף, ואמר שהוא צריך לנוח. הוא הזמין לי מונית ונפרדנו לשלום.;NotDescriptive
530;ויום אחד, מתוך געגוע, נוסטלגיה או השד יודע מה, הלכתי לראות את הבית שלו.;NotDescriptive
531;אבל הגוף הזה, שערוריה,;Descriptive
532;הוא רצה קירבהרוךנשימות, כמו כולנו, ולאט לאט רכן אלי והתחיל לסעוד אותי בעדינות מענגת, מופלאה, מופתית.;Descriptive
533;גם כשהעניקו לי תושבות כבוד, וכל המבקרים מחאו כפיים, הם לא הסירו את משקפיהם והילדים לא השתובבו.;NotDescriptive
534;אמרתי לו, 'בחיי, נו. אנה פרנק'.;NotDescriptive
535;מאוחר יותר הוא ביקש את מספר הטלפון שלי ובימים הבאים התקשר, שלח מוניות, קבע איתי במקומות, ואני, שתגובתו יצרה בי תחושה נדירה של קבלה, נעניתי, נסעתי, והסכמתי להתקרב.;NotDescriptive
536;"הייתי במסעדה בתל-אביב, ניגש אליי איש בגלבייה לבנה ואמר: 'נעים מאד, קוראים לי דן בן-אמוץ, שמעת עלי?'";NotDescriptive
537;אמרתי לו, 'מר בן-אמוץ, תרשה לי להראות לך משהו'. הוצאתי את תעודת הזהות שלי מהתיק והראיתי לו.;NotDescriptive
538;מאז ומתמיד היו לכך תגובות קשות.;NotDescriptive
539;הבית לא היה.;NotDescriptive
540;"הוא המשיך לצחוק ואמר, 'מצוין, מצוין'.";NotDescriptive
541; התקשר, שלח מוניות, קבע איתי במקומות, ;Descriptive
542;נשארתי אצלו ואכלתי כל מה שבישל.;NotDescriptive
543;שאלתי אנשים מהגוש, שכנים, מכולת, ים, ירקות, מה קורה.;Descriptive
544;גופי הבקיע קולות שגוף מבקיע כשנחמדים אליו, היישר אל תוך חלל הבית, ובין הקשתות של יפו זה נשמע כמו שירה.;Descriptive
545; ניתוח- לב- פתוח, הוא אמר לי בשעה שספרתי את הפסים.;NotDescriptive
546;'יש לי סרטן', הוא אמר לי בפתאומיות אחרי כמה ימים. 'רוצה לפתן?';NotDescriptive
547;הזמן חלף, ובכל פעם שנזכרתי בַּאיש עבר בי פמפום.;NotDescriptive
548;זה קרה לפני כמה שנים. ;NotDescriptive
549;אבל הגוף הזה, שערוריה, והוא מת.;Descriptive
550;התיישבה על המיטה וסירבה להאמין שככה נגמר הריב ביניהם אתמול.;NotDescriptive
551;זיכרון של ריח האספלט הטרי עדיין גורם לה להתרגש כל פעם מחדש.;Descriptive
552;אם יחליט לשתות או אולי לוותר ולהצטרף אליה, לשבת לידה ולשתוק ביחד, כמו פעם.;Descriptive
553;היא ישבה על יד שולחן גבוה;NotDescriptive
554;אימא שלה חלתה באלצהיימר, לה היה גשר בכיס, ואבא שלה לקח את האוטו ועזב את הבית.;NotDescriptive
555;בלהט של הרגע היא צעקה לו מהחדר שתעזוב עוד באותו היום, כי חבל לדחות את הקץ.;NotDescriptive
556;היא לא נהגה לעשן בצרורות, אבל בגלל שלא יכלה לשתות כי הייתה צריכה לנהוג חזרה, הרגישה צורך למלא את החלל הריק שנפער בינה לבין החברה שסבבה אותה.;NotDescriptive
557;שאולי זה יעשה לה טוב, ואולי העיר הזאת קטנה מדי בשבילה ובשביל הגשר.;NotDescriptive
558;רק ברגע שעברה את הסלקטור הקשוח בכניסה הצליחה לנשום לרווחה.;NotDescriptive
559;החברים שלו לקחו את הדברים שלהם ועזבו מיד כשראו שנוכחותם אינה רצויה עוד.;NotDescriptive
560;כיווצה את שפתיה, וברגע שבאה לזוז מהטלוויזיה שלפה את הגשר מתוך הכיס במהירות.;NotDescriptive
561; הסיגריה גרמה לה לסחרחורת בתערובת של בחילה, אבל לא כיבתה אותה.;Descriptive
562;נזכרה בשתיקות שלו ובדרך התמציתית שלו לתאר דברים.;NotDescriptive
563;פעם שאלה אותו אם היה אומר את אותו הדבר גם על גשר, אם מי שבנה אותו השקיע את מיטב מאמציו, אבל זה לא היה מספיק טוב והגשר התמוטט.;NotDescriptive
564;שהיו עליו מספר צ’ייסרים של ערק ופלחי לימון משומשים.;Descriptive
565;היא הייתה חדורת מוטיבציה והכינה לשניהם שתי כוסות נס קפה על חלב ופרוסת לחם עם שוקולד.;Descriptive
566;גשר היה מואר כמו תמיד, רק שהפעם האורות סנוורו את עיניה עד שבקושי יכלה לראות את הדרך.;NotDescriptive
567;הצליחה לאסוף את רובם, חלקם השאירה בדירה, לא ראתה טעם לחזור במיוחד כדי לקחת אותם.;NotDescriptive
568;חשבה ללכת לשאול אותו אבל וויתרה על הרעיון הזה ברגע שעלה במוחה.;NotDescriptive
569;רצתה להספיק לסיים כמה דברים, והשעה הייתה כבר מאוחרת.;NotDescriptive
570;שרירי גופה רעדו בניגוד לרצונה, והרגישה איך הברכיים מתחילות להיחלש ולבגוד בה.;NotDescriptive
571;היא התקדמה לכיוון המכונית בצעדים נמהרים;NotDescriptive
572;נועה טרקה מאחוריה את הדלת.;Descriptive
573;לא ידעה איך לענות לשאלה הזאת.;NotDescriptive
574;הבאמפר בכניסה אליו תמיד הפתיע אותה, כל פעם היה נדמה לה שהוא צומח בעוד מספר סנטימטרים.;NotDescriptive
575;היא הכניסה אותו חזרה לכיס והלכה לסלון לאכול את מה שהכינה.;NotDescriptive
576;מספיק טוב לא הספיק לה.;NotDescriptive
577;האמת ששנאה את הנוכחות שלו.;NotDescriptive
578;הסיגריה שרפה בקצות אצבעותיה וגרמה לה לחזור למציאות.;NotDescriptive
579;היא כיבתה אותה, או מה שנשאר מהבדל השרוף.;Descriptive
580;נועה הדליקה סיגריה נוספת והצטערה עליה.;NotDescriptive
581;אחרי שגמרה אותה נכנסה להתקלח.;NotDescriptive
582;אולי לומר שהכינה לו, אבל ידעה שזה לא אמין, הם לא היו מסוג השותפים האלה שעושים אחד בשביל השני.;NotDescriptive
583;קבוקי בירה ריקים היו מפוזרים בכל פינה, בדלי סיגריות על הרצפה ובתוך העציצים והכיור היה מלא בכלים מלוכלכים.;Descriptive
584;כבר דמיינה איך היא מכניסה את המפתח למנעול הדלת ואת הקליק המתכתי שנותן לה תחושה של בית.;NotDescriptive
585;אבל כשהגיעה לסופו מצאה את עצמה כבר בתוך המיטה המחממת לבושה בפיג’מה, והגשר לידה כאילו מחכה שתכסה אותו, או שתחזיר אותו למקומו הטבעי.;Descriptive
586;היא ישבה על יד שולחן גבוה שהיו עליו מספר צ’ייסרים של ערק ופלחי לימון משומשים.;Descriptive
587;הם הסתפקו בפרוסה אחת, היא תאכל את הקצוות והוא את החלק הרך.;NotDescriptive
588;"היא עצרה בפתח של הבניין, הדליקה סיגריה, פשפשה בכיס המכנסים והוציאה את הגשר הפרטי שלה. ופרשה אותו לכל אורכו של הרחוב.
";NotDescriptive
589;ביציאה מהגשר היה באמפר קטן, שתמיד נראה לה שמתכווץ בכל פעם שעלתה עליו.;Descriptive
590;נועה הסתכלה עליו והמתינה, חיכתה להתנצלות שאף פעם לא תגיע.;NotDescriptive
591;ראות איך האש מחליפה צבעים כשעשן כהה עולה ממנה;Descriptive
592;" ואז היא הרגישה אותו בקצות אצבעותיה ותחושת ניצחון עלתה בה, הדליקה פנסים ופרסה אותו לפניה בתחושת גאווה של לוחמים.";NotDescriptive
593;לא תיארה לעצמה שככה ירגיש הצעד האחרון שתעשה מפתח דירתה, כאילו היא נוהגת בכביש מהיר כשרמזור אדום מופיע לפניה.;Descriptive
594;אבל תמיד ידעה שהגשר יהיה שם בשבילה, יתקפל כמו אולר ויפתח כמו מצנח מתי שרק תבחר לשלוף אותו החוצה.;NotDescriptive
595;שניר התקרב לשולחן, הרים את אחת הכוסות והריח כדי לוודא מה מסתתר בתוך מעטפת המשקה השקוף.;NotDescriptive
596;ועה הוציאה במהירות מהתיק את קופסת הסיגריות הכחולה ושלפה מתוכה סיגריה דקיקה.;NotDescriptive
597;אז שמעה את הקליק המתכתי כשנעלה אחריה את הדלת המתפוררת, ודמיינה את הינף ידו של אביה שהייתה שם לרגע ומיד נעלמה.;NotDescriptive
598;הסלון היה אפוף עשן סיגריות והיא התחילה להרגיש איך תחושת הבחילה מזדחלת לה שוב.;NotDescriptive
599;היה כמו אות אזהרה שסימן לה שתתכונן כי הגיעה ליעד.;NotDescriptive
600;היא נשארה לשבת בסלון מספר דקות נוספות לאחר שגמרה את הקפה, וניסתה להיזכר איך המריבה שלהם מלילה קודם נגמרה.;NotDescriptive
601;מבחינתה הבית היה יכול לעלות באש ולהישרף מהעולם הזה.;NotDescriptive
602;בחרה בדרך הקלה ואמרה לו שהיא עוזבת.;NotDescriptive
603;נועה הייתה מבולבלת, לא זכרה שאמרה דבר כזה, אבל גם לא ביטלה את הרעיון.;NotDescriptive
604;היא כיבתה אותה;NotDescriptive
605;לפעמים הרגישה שהוא עושה לה דווקא, כאילו מתחמק בכוונה מאחיזתה בו.;Descriptive
606;האמת, היא הייתה נהנית מהמחזה המרהיב שהיה יכול להתגלות מול עיניה.;Descriptive
607;ירדה במדרגות לאט, מדרגה-מדרגה, תוך כדי שחשבה לאן תלך ואיפה תישן.;Descriptive
608;ניסו לגרום לה להבין שגשר לא יכול להיכנס לכיס.;NotDescriptive
609;גידו ישב בסלון עם ארבעה חברים, צפו במשחק כדורסל כאילו רואים סרט בקולנוע.;NotDescriptive
610;היא טרקה את הדלת אחריה, ולפני שהתפנתה לעשות דבר נוסף, פתחה את תריס החלון הקטן.;NotDescriptive
611;למעשה חשבה על זה כמה פעמים בעבר, אבל לא רצתה לתת לו את הסיפוק בלגרום לה לעזוב את הדירה לפניו.;NotDescriptive
612;"בסיבוב האחרון שעשתה לקחה את אחת הבובות של גידו, איזו מפלצת ירוקה עם גלימה לבנה, היא הייתה האהובה עליו.";NotDescriptive
613;אבל אחרי שעברה אותו ראתה את האורות המרצדים בצדיי הכביש הצר, שמיועדים רק לה.;Descriptive
614;היא מיהרה להתלבש ולהתארגן.;NotDescriptive
615;הם שלחו אותה לבדיקה, להסתכלות, לשיחות על בסיס שבועי ונתנו לה כדורים.;NotDescriptive
616;הסתובבה ונכנסה לחדרה, ומיד סגרה את הדלת. ;NotDescriptive
617;היא הרגישה כמו בת אצולה כשנסעה על הגשר הפרטי שלה, עוקפת פקקים ורמזורים אדומים, פניות מסובכות ואנשים שחוצים.;Descriptive
618;אספה את חפציה כדי להיפרד מחבריה, שהמשיכו לחגוג את הערב ללא תחתית.;NotDescriptive
619;היא הייתה תמימה אז, לא האמינה שגשר יכול להרוס משפחה.;Descriptive
620;כמו פעם, בבית הוריה, כשחשבה שהעולם מושלם ומשפחה זה לנצח. ;Descriptive
621;הוציאה את התיק מהארון ודחסה לתוכו את רוב הבגדים. ;NotDescriptive
622;כאילו עשה התערבות עם עצמו תוך כמה זמן יוכל לגרום לה לעזוב את הדירה כדי שיוכל להשתלט עליה עם דמויות מלחמת הכוכבים שאהב לפזר בכל מקום.;NotDescriptive
623;הכירה אותו טוב מספיק בשביל לדעת שהוא יכול להישאר ככה שעות ולחכות עד שהיא תתפרץ עליו.;NotDescriptive
624;חייכה אליו חיוך עקום ובחנה מה יהיה הצעד הבא שלו.;NotDescriptive
625;ד אחת על ההגה, השנייה מפשפשת בתוך הכיס של הג’ינס למצוא אותו.;Descriptive
626;האופן שבו הוא היה מדבר על ספרים וסרטים, כאילו מי שיצר אותם השקיע בהם את כל החיים שלו.;NotDescriptive
627;בקושי הספיקה להדליק אותה מהסיגריה שעישנה לפניה, קירבה סיגריה מול סיגריה.;NotDescriptive
628;"היא החזירה את הגשר לכיס במיומנות, כמו אלופת הארץ בהכנסת גשרים לתוך חללים דחוסים. נעלה את הרכב ונכנסה לדירתה.";NotDescriptive
629;הוא חייך אליה חזרה ומיד רוקן את תכולת הכוס לתוך פיו, בלי לומר מילה, התרחק מהשולחן וממנה.;NotDescriptive
630;אפילו חניה לא הייתה צריכה לחפש.;NotDescriptive
631;שוב הייתה על הדרך המהירה לפתרון כל בעיה שנקרתה בדרכה.;NotDescriptive
632;דבר לא הפריע לה לנסוע בנתיב היחיד שהיה שמור רק לה.;NotDescriptive
633;כשחזרה לחדר ראתה שהוא כבר מקופל ומוכן לכל צעד ולכל דרך שבה תבחר ללכת.;NotDescriptive
634;ובגלל זה גם הרגיש שהוא לא יכול להקניט או לפסול דבר.;NotDescriptive
635;היא שנאה לריב אתו.;NotDescriptive
636;הווליום היה בלתי נסבל. ;Descriptive
637;היא לא אמרה לו כלום.;NotDescriptive
638;בבוקר כשקמה מהמיטה ראתה אותו שוכב לידה בתנוחה עוברית.;NotDescriptive
639;היא מיהרה לתפוס במעקה ולהסדיר את הנשימה בקצב אחיד.;NotDescriptive
640;איך תיאוריו תמיד נעו בין “בסדר, טוב ומספיק טוב,” בטענה שאין מה להרחיב מעבר. ;NotDescriptive
641;היא זכרה את הפעם הראשונה שראתה אותו כאילו זה קרה לפני יומיים.;NotDescriptive
642;היא שמעה את הקליק של דלת המכונית וחיוך חמוץ-מתוק עלה על שפתיה.;NotDescriptive
643;היא ויתרה לו.;NotDescriptive
644;ושידאג לעצמו, כי תשלם רק עד סוף אותו החודש;NotDescriptive
645;ליטפה לו את הראש בעדינות שלא יתעורר, ניקתה קצת את האבק, החליפה את הנורות וחידשה את הצבע בשוליים.;Descriptive
646;אבל שותפים לא חייבים לאהוב, זה לפחות מה שהייתה אומרת לעצמה בכל פעם שעשה משהו שהרגיז אותה.;NotDescriptive
647;או מה שנשאר מהבדל השרוף.;Descriptive
648;היא הרגישה תלושה מהמציאות, תלויה באוויר.;Descriptive
649;הדליקה סיגריה.;Descriptive
650;לא יכלה לדמיין איך הייתה מסתדרת בלי הגשר בחייה. ;Descriptive
651;אך לשווא, לא זכרה דבר מהרגע בו נכנסה לגשר ועד הרגע שיצאה ממנו חזרה למיטתה.;NotDescriptive
652;אמרה לעצמה היא לא תזוז עד שהוא יגיד משהו, אבל מצד שני היא גם לא ציפתה ממנו שידבר.;NotDescriptive
653;"איך שהייתה יורדת מהגשר, הרכב כבר היה על “פארקינג”, חונה בין שתי מכוניות בזווית מושלמת.";Descriptive
654;הייתה יכולה להגיד שבשבילה, אבל הוא יודע שהיא לא תכין לעצמה יותר מקפה אחד.;NotDescriptive
655;יה נדמה לה שהוא עושה את זה בכוונה, כאילו בוחן את רמת הסיבולת שלה אליו.;NotDescriptive
656;נכנסה לרכב והצליחה להתניע רק בפעם השנייה.;NotDescriptive
657;היא אף פעם לא ניסתה להשתמש בו במצבים כאלה.;NotDescriptive
658; ואיך לא שמה לב שהחיים שלה נמצאים בדרך המהירה לכביש ללא מוצא כשסיפרה בפעם הראשונה על הגשר שהיא שומרת בכיס.;NotDescriptive
659;הוא הנמיך את הטלוויזיה בפנים מחויכות, כאילו כבר צופה את המריבה שהתקרבה אליהם.;NotDescriptive
660;היא ניסתה להרגיע את עצמה, לומר בלב ששום דבר לא שווה את העצבים שלה.;NotDescriptive
661;אני מורחת את גופה ;NotDescriptive
662;מערכת החינוך מסוכנת.;NotDescriptive
663;ריכזתי את כל הזעם שאספתי במשך שנים. זה לא עזר.;Descriptive
664;הו הגיון בריא! זהו יצר הישרדות! זו היכולת המופלאה להוציא את הטוב מהרע.;Descriptive
665;עכשיו היא מצפה שאני אשעשע אותה.;NotDescriptive
666;היא אומרת: “אני מרחפת”, וגם: “אני מרגישה חדשה”. ;Descriptive
667;לא אתחמק מהגננת, אחייך אליה.;NotDescriptive
668;גוף שלא אומר מאום.;Descriptive
669;ככה זה כשאוהבים.;Descriptive
670;הגיעה לקיצה האחריות להיום, תכף אהיה לבד.;NotDescriptive
671;פקעת עצבים חסרת סבלנות,;Descriptive
672;שוב צלצול בדלת.;NotDescriptive
673;אבל אני תמיד נתקלת בכל המטורפים בהליכת שש הדקות.;NotDescriptive
674;אבל המחשבות בשלהן, בורחות. משהו לא בסדר.;NotDescriptive
675;בתום הטיפול רותי משאירה לי טיפ של חמישים שקלים, בנוסף לתשלום הרגיל.;NotDescriptive
676;נשארה האמא והילד, והיא שותה את הקפה שלה לאט-לאט. היא שותה את הקפה שלה לאט כל כך שאין לי ברירה. ;Descriptive
677;לא ידעתי איפה אני מתחילה והיכן אני נגמרת. לא ידעתי לחיות מחוץ למערה של דב.;Descriptive
678;"בעטתי ברגליי בקצב מונוטוני בניסיון להירגע; המיטה חרקה מהבעיטות והחריקות גרמו להרגשה רעה עוד יותר";Descriptive
679;הזכרתי לעצמי שאני מוכרחה ללכת ל”בית הטבע” כדי לחדש את מלאי השמנים לפני שרותי תגיע היום לטיפול שלה.;NotDescriptive
680;ברגע ששמעתי את קולו פרצתי בבכי.;NotDescriptive
681;הן מאולפות, ממושמעות.;Descriptive
682;הוא מנגב את הנשיקות שלי בגב כף ידו.;NotDescriptive
683;נקניקיות צפות בתוך מים בתוך הסיר.;NotDescriptive
684;לוקחים אותי לחדר ניתוח.;NotDescriptive
685;חטפתי במהירות את השמנים הראשונים שנתקלתי בהם, ביקשתי שיוסיפו לחשבון וברחתי משם.;NotDescriptive
686;אני נכנסת לחדר של בני, לוקחת את דובי תכלת האהוב שלו ומלטפת אותו. אני לא אתפרק.;NotDescriptive
687;ידעתי שזה מטופש לשבת כך, בדיוק כפי שידעתי כשישבתי עם דב בבתי הקפה באירופה.;NotDescriptive
688;עלייך לתקן את מאזן הכוחות.;NotDescriptive
689;נשימות עמוקות, תתרכזי רק בנשימות.;Descriptive
690;החזקתי את התיק שלי כמו שמרימים תינוק ורצתי הביתה.;NotDescriptive
691;שילך לעזאזל, שיחשוב שאני משוגעת.;NotDescriptive
692;“אמא, אח, את מכאיבה לי חזק מידי.”;Descriptive
693;אמא תמיד אומרת שאפשר להסיר כל לכלוך.;NotDescriptive
694;אני רוצה לישון ולישון.;Descriptive
695;דב מדבר שטויות, והוא כל כך מטומטם שמתחשק לי למות.;Descriptive
696;בנשימה העמוקה השלישית הגוף החל לצוף, להרגיש נינוח.;Descriptive
697;בנשימה העמוקה השלישית הגוף החל לצוף, להרגיש נינוח.;NotDescriptive
698;חסרת גבולות, טעיתי להאמין שדב הוא חלק ממני או שאני חלק ממנו. ;NotDescriptive
699;בלעתי כדור שינה ולא הצלחתי להירדם. ;NotDescriptive
700;חרא! רותי, היא פה! לא הכנתי את מיטת הטיפולים.;NotDescriptive
701;מתחתי את הלחיים חזק עד שהרגשתי ששפתיי עומדות להיקרע. הפסקתי. הרמתי את אפי כלפי מעלה בכל הכוח, מתחתי את העיניים כמו “סינית” עד שלא ראיתי דבר.;Descriptive
702;חסרת אחריות, לא דוגמה ולא מופת.;Descriptive
703;הסכנה חלפה. נותרו עוד עשרים וחמש דקות.;NotDescriptive
704;על אישה מגעילה: יולדת שהתעקשה לא לעשות חוקן, ואז היא חרבנה להם על המיטה ועל הרופא. קר לי.;Descriptive
705;זה רק כימיה במוח, איזה קצר קטן, זה תכף יעבור, את לא תתקעי כך לנצח.;Descriptive
706;בדקי שאין סימנים על גופו, שהיום עבר בשלום.;NotDescriptive
707;התקלחתי כי ידעתי שדב רגיש לריחות, והוא יזהה מייד כל ריח שהוא לא שלו או שלי.;NotDescriptive
708;הפכתי למטפלת מומחית בהילינג.;NotDescriptive
709; לא! מסטיק לא הולך יחד עם טיפול.;Descriptive
710; חזרתי למיטה בתקווה להירדם. פחדתי שאם אצליח, לא אתעורר בזמן לטיפול של רותי בשעה אחת בצהריים.;NotDescriptive
711;לא לתת לה הזדמנות להשחיל מילה.;NotDescriptive
712;בחרתי עבורו בגדים, הכנתי לו שוקו.;NotDescriptive
713;ואני לומדת להיות רוחנית מבלי שהרוח תישוב עליי.;NotDescriptive
714;נועלת את מחשבותיי.;NotDescriptive
715;הייתי רוצה להחזיק אקדח טעון בין הבטן למכנסיים ולשלוף אותו ברגע הזה שאנשים עוברים את הגבול.;NotDescriptive
716;לעשות את מה שאני צריכה לעשות;Descriptive
717;כמו דבק או פלסטר שנדבק לעור, בזמן שמקלפים אותו מהגוף.;Descriptive
718;עברתי בין החלונות הרבים והגפתי אותם.;NotDescriptive
719;הטרחן הזה, הוא לא מרפה.;Descriptive
720;"אני אשכב לצידו במיטה ואקווה שיירדם מהר כדי ששוב אוכל להיות עם עצמי; חסרת אחריות, לא דוגמה ולא מופת";NotDescriptive
721;נאמנה וחדורת מטרה. ;NotDescriptive
722;תבוננתי על הכול בשידור חי.;NotDescriptive
723; פס קפוא ומאלחש נמרח על בטני וגופי חש בתלישה.;Descriptive
724;השכן סובב את גבו והלך.;NotDescriptive
725;מתחת לשמיכות יש צינור שמזרים רוח חמה, אבל אני לא מפשירה.;Descriptive
726; אני מוכרחה להחזיק מעמד שש וחצי דקות.;NotDescriptive
727;עוד שעה מגיעה גברת רותי לטיפול הילינג ועיסוי כפות רגליים, תחזרי להיות בן אדם!;NotDescriptive
728; תלכו ממני, גברים! אלך מכם הרחק אל ארץ טובה נטולת זכריות, זיכרונות, מזכרות, אהבות כזב, זיונים מלוכלכים, זיבולי מוח, זמזומים שלא פוסקים.;Descriptive
729;אסור שמישהו יגלה את סבלי.;NotDescriptive
730;לא אצליח לקשקש עוד הרבה.;NotDescriptive
731;סוף לאחיזה במציאות.;Descriptive
732;לא נעלבתי מהפקידה, גם לא מהשומר בכניסה ולא רבתי עם אף אחד, הייתי אדיבה ומנומסת.;Descriptive
733;שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive
734;הרגשתי שאני כבר לא נורמאלית.;NotDescriptive
735;ביהירותי האמנתי שאוכל לפתוח את לבו ולרפא אותו. ;NotDescriptive
736;, שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive
737;ליואב גב חזק, זה דורש מכפות ידיי להפעיל כוח רב.;NotDescriptive
738;והנה הוא, השיכור המתנדנד;Descriptive
739; התזתי טיפת בושם.;Descriptive
740;פתאום השתלט עליי פחד שאמות ובני יישאר יתום מאם.;NotDescriptive
741;"אחר הצהריים יחלוף;";Descriptive
742;“רותי?… רק רגע…”;Descriptive
743; לא, היא חנקה אותו.;Descriptive
744;נתחנן יחד לשינה מתוקה.;NotDescriptive
745;נכנסתי לבנק והפקדתי את דמי השכירות החודשית. ;NotDescriptive
746;רוצים לטמטם את חושיי. ;NotDescriptive
747;רותילה, שלום יקירה, מה שלומך? אני מתנצלת שנאלצת לחכות, היה לי בלבול קטן…”;Descriptive
748;"להוציא, להוציא, לפתוח. סדינים נקיים. מגבות. אל תציצי במראה, זה רק יסבך אותך. תסמכי על מה שיש.
";Descriptive
749;רציתי לברוח הביתה אבל החזקתי את עצמי, ולחשתי כדי שלא יחשבו שאני משוגעת.;NotDescriptive
750; לא סימטרי, לא יפה, לא חינני, לא צעיר, לא מיוחד. שמנוני, גס, מחוספס, בוטה.;Descriptive
751;עם יצור קטן וחסר ישע, וחרדות עד השמיים.;Descriptive
752;שמוליק השתקן, שתמיד עסוק בסידור הבקבוקונים בחנות ונועץ בי מבטים כשאני משוטטת בין המדפים וחושב שאני לא שמה לב – החליט דווקא הבוקר לדבר אתי.;NotDescriptive
753; הוא חושב שכולם שקרנים- רק הוא לא, כולם מניאקים- רק הוא לא.;Descriptive
754;בחיי, איזו חוצפה יש לאנשים! הם מתהלכים בלי טיפת נימוס וכבוד.;Descriptive
755;אולי אברח יחד עם בני, אמשיך למלא את חובתי. ;NotDescriptive
756;כעת הלב לא דוהר.;Descriptive
757;אחר כך ארוץ לקחת את בני מהגן.;Descriptive
758;למדתי להוציא המון חום מכפות ידיי ולהעביר אותו הלאה, לאן שצריך. ;Descriptive
759; האמהות מגיעות לקחת את המלאכים הקטנים. ;NotDescriptive
760;אני ערומה מתחת לשכבות של שמיכות, הכרתי מעורפלת וקר לי.;Descriptive
761;הסתובבתי בשקט לכיוון חדר השינה.;NotDescriptive
762;בנה לא רץ אליה, הוא שקוע בטירת אבירים. ;Descriptive
763;עדיין הרגשתי שאין מספיק חושך סביבי. ;NotDescriptive
764; אני מחליקה את אגודליי משני צידי עמוד השדרה שלה.;NotDescriptive
765;שיר ילדים זה נחמד, אנסה להצחיק את עצמי. ;Descriptive
766;יואב יגיע ראשון לטיפול ואחריו זהבה.;Descriptive
767;העולם הלך והצטמצם, הלך וסגר עליי.;NotDescriptive
768;אבל אסור לישון.;NotDescriptive
769;המראות האיומות האלו! מראות בתקרה, מראות על כל הקירות, מראות על הצד החיצוני של דלתות הארונות.;Descriptive
770;היא זרקה את התינוק מהחלון כדי שתוכל לישון.;Descriptive
771;הגיעה השעה לצאת מהבית.;NotDescriptive
772;אני משחזרת בריחוק ובדיוק את הלילה הארור.;NotDescriptive
773;אני לא זוכרת באילו תחמונים השתמשתי כדי לנער אותו מעליי, אבל די מהר חזרתי לדב הנוחר במלון.;Descriptive
774;נשטפתי זיעה.;NotDescriptive
775;לטפל בכל מובן. עם כל המכשולים, המוגלה והשכבות העבות. עצירות. הלב שמסרב להיפתח. בורות, חללים שמולאו בקש.;Descriptive
776; עם יצור קטן וחסר ישע, וחרדות עד השמיים;Descriptive
777;אם אשאר אתו לבד אולי אלך לאיבוד;NotDescriptive
778;האמהות יגיעו לפני שיחשיך ויתחילו עם השיחות המנומסות: חצי חקירות, חצי הערכות.;NotDescriptive
779;" בכל מגע מחץ יש נמלה אחת שתשנא אותי, תנקום בי על השרירותיות, על האכזריות.";Descriptive
780; צריך להחזיק מעמד רק עוד קצת.;NotDescriptive
781;הוצאתי את ראשי מהשמיכה ולעסתי את הקצה שלה וקיוויתי שהלחץ החזק על הלסת ירגיע אותי, אבל הלחץ על הלב והראש גבר.;NotDescriptive
782;תקשיבי טוב. לא קרה כלום, לא השתנה דבר מאתמול. אנחנו אוהבים אותך וזקוקים לך, הכול בדיוק כמו אתמול. תנסי להירגע. תשתי הרבה מים.”;Descriptive
783; “אני אתקשר שוב מאוחר יותר לשמוע מה אתך.”;Descriptive
784;בזיכרוני עולה המשרתת של צ’כוב שכל מבוקשה היה לישון.;Descriptive
785;חשבתי שאם אכנס למיטה ואכסה את ראשי בשמיכה יהיה מספיק חשוך וההרגשה הרעה תחלוף מהר יותר. ;NotDescriptive
786;אני משננת: אמרי תודה שהוא שיתק אותך, לא הרגשת כאב, בסך הכול צפית בסרט.;NotDescriptive
787;לא אעורר את זעם הנבואות.;Descriptive
788;אני מלצרית שמגישה קפה. “בבקשה.” אני לא שוכחת להוסיף חיוך רחב.;Descriptive
789;חלק מהתריסים חסרים ולא הצלחתי להיות בעלטה מוחלטת.;NotDescriptive
790;אמא תמיד אומרת שאפשר להסיר כל לכלוך;Descriptive
791;פס קפוא ומאלחש נמרח על בטני וגופי חש בתלישה.;NotDescriptive
792;אני חודרת עמוק יותר בקילופים של העור סביב הציפורנים.;NotDescriptive
793;ראותי ספגו אבק וחשתי סחרחורת. ;Descriptive
794;גופי לא נמצא בהתקפה. ;Descriptive
795;בלי דאגות, רק חום נעים ומלטף, רק מנוחה מעצמי.;Descriptive
796;הוא – מטר ותשעים וחמישה סנטימטרים, ואני כמעט מטר שמונים. הוא – נושק לשבעים, ואני בקושי בת עשרים.;NotDescriptive
797;במשך כל הטיול קילפתי את העור;NotDescriptive
798;אהיה צבועה ושקרנית.;Descriptive
799;והתחלתי לנשום.;NotDescriptive
800;תכף הוא יתקרב ויבקש כסף ויספר שהוא חולה באיידס.;Descriptive
801;הוא משח את אצבעותיו בשמנים, משח את אבריי בשמנים, כדי שיוכל להחליק פנימה בקלות.;NotDescriptive
802;מצילים את התינוק ואז מסממים אותי.;NotDescriptive
803;בחיי, איזו חוצפה יש לאנשים! הם מתהלכים בלי טיפת נימוס וכבוד. לא מתנצלים, דוחפים את האף שלהם לכל חור, מאחלים כל טוב ואז מגדפים.;Descriptive
804;אטמתי את אוזניי וחשבתי על מיי, עוזרת הבית הפיליפינית שעובדת אצלנו;Descriptive
805;אני צורחת ולא מקשיבה לאף אחד.;Descriptive
806;אסור שבעלי יראה אותה.;NotDescriptive
807;הם הורידו את הבגדים. החליטו להתחפש לשודדי-ים.;NotDescriptive
808;אני ניזונה מכעסים. אלו המחשבות החולות שמלוות את לידת בני.;NotDescriptive
809;"אצטרך לעשות סקס ברוך ואהבה, למצוא כוחות להיכנס למקלחת או למצוא כוחות להתאפק ולוותר על הניקיון ולהישאר עם ריחות לא שלי.";NotDescriptive
810;אתן לה טיפול מושלם.;NotDescriptive
811;נוטשת אותם עם הנקניקיות והולכת לחפש את הדרכון שלי.;NotDescriptive
812;אני מורחת את גופה הלא צעיר והלא זקן בשמן ארומאטי.;Descriptive
813;אני מפרשת מילים בצורה מוטעית.;NotDescriptive
814;את רואה, את מסוגלת.;Descriptive
815;טוב, אין ברירה.;NotDescriptive
816;אני ערה ורועדת, פיסת בד מלבנית ירוקה מונעת מעיניי לראות את החיתוך.;Descriptive
817;אני מוחצת את ההווה כמו נמלים זעירות שמטיילות על השיש. ;Descriptive
818;עוד שעה מגיעה גברת רותי לטיפול;NotDescriptive
819;. פה ושם כתמי שמש, שומן עודף סביב המותניים, יובש מרוכז בנקודות מסוימות, סדקים זעירים, גיבנת קטנה באזור העורף;Descriptive
820;יסיתי לשכב בשקט בלי לזוז, להחזיר את השלווה, להרגיש מפוכחת. ;NotDescriptive
821;לא טרחתי להיעלב.;NotDescriptive
822;אלוהים… מה קורה לי? אני חייבת להישאר שפויה. איפה הייתי? מה קרה לי? תנסי להיזכר. יש לך חצי שעה עד לגן. חצי שעה.;Descriptive
823; לך כבר, עכברוש דוחה! ;Descriptive
824;אני פותחת לה את הדלת תוך כדי השיחה הדמיונית.;NotDescriptive
825;אפשר להיחנק למוות מנקניקיות.;Descriptive
826;כנסתי לחדר האמבטיה ולבשתי את הבגדים הכי מחמיאים שברשותי והסרתי את כל האיפור, ;NotDescriptive
827;אני רוצה לראות את התינוק שלי והם מושכים את הזמן, מותחים אותי. ;NotDescriptive
828;"אלך לי למשימות היום: לנקות ולישון. אני רוצה שיעזבו אותי לנפשי. כשתגיע השעה אאסוף את בני מהגן;";NotDescriptive
829;רק לא להיתקל בשכן או בשכנה.;NotDescriptive
830;שוב דפיקות בדלת, ונכנס אבא שבא לקחת את בנו. הוא ממהר, הוא חנה על המדרכה.;Descriptive
831; אני מוכרחה להיפטר ממנו.;NotDescriptive
832;הרוגע שלו עובר אליי, גופי לא נמצא בהתקפה.;Descriptive
833;מפתחות. את בטוחה שנעלת את הדלת? בדקי שוב.;Descriptive
834;אני מציאותית ומרוחקת, המטלות לא חומקות ממני.;Descriptive
835;אני מחייכת לגננת.;NotDescriptive
836; לקחתי אותו לגן והלכנו יחד בשמחה, שרנו שירים, המצאנו חרוזים מצחיקים וליטפנו את כל הכלבים שחלפו על פנינו.;Descriptive
837;אני ממוקדת ומרגישה שהלחיצות החזקות חסרות תועלת כרגע.;NotDescriptive
838;אסור לי לאבד הכרה, כי כך יוכל לבוא מישהו ולאנוס אותי.;NotDescriptive
839;"“טוב, בסדר.”";Descriptive
840;אני מצליחה לשמוע דיבורים סביבי על יולדת היסטרית שלא הפסיקה לצרוח, ואני יודעת שהם מתכוונים אליי.;NotDescriptive
841;הקמטים. האין אונים. שדיים נפולים. כרס. שערות לבנות באשכים. ארבע זוגות רגליים ארוכות. צימוק מצומק;Descriptive
842;איך הם רוצים שאחזיק את התינוק שלי? אני שוכבת ערומה מתחת לשכבות של שמיכות, וצינור מזרים רוח חמה.;Descriptive
843; אחצה באדום, אצליח להתחמק ממנו.;NotDescriptive
844;אני מנדנדת בעדינות את גבו.;NotDescriptive
845;ידיי מצליחות להיות במקום הנכון בזמן הנכון.;Descriptive
846;ברחוב חפרו וקדחו.;NotDescriptive
847;אני רוצה שתהייה לידי;NotDescriptive
848;אין לנו נושא משותף;NotDescriptive
849;אגיע לרוסיה. אחפש את המשרתת של צ’כוב. איך קראו לה… וארקה, כן, שמה וארקה.;Descriptive
850;הם משתוללים השלושה האלה, הקופצניות שלהם מפריעה;NotDescriptive
851;נשימותיה סדירות;Descriptive
852;נשאר רק דב.;NotDescriptive
853;פה ושם כתמי שמש, שומן עודף סביב המותניים, יובש מרוכז בנקודות מסוימות, סדקים זעירים, גיבנת קטנה באזור העורף. ;Descriptive
854;הוא רואה רק את עצמו.;NotDescriptive
855;באחד מבתי הקפה הקטנים עם השולחנות העגולים המסודרים בצפיפות הוא אמר שהוא רוצה לקנות לי את כל העולם.;NotDescriptive
856;אני נכנסת לטראנס של קשקושים, במודעות מלאה, בכוונה ברורה.;NotDescriptive
857; לך כבר, עכברוש דוחה! והוא הולך. ;NotDescriptive
858;עוד עשר דקות צריך ללכת לגן.;NotDescriptive
859;אני עוצרת את הדמעות בכל כוחי, למען בני.;Descriptive
860;סוף-סוף! היא מניחה את כוס הקפה, וכעת היא עומדת יחד עם בנה ליד הדלת ואני לא עוזבת את הטלפון, הוא צמוד חזק-חזק לאוזן.;Descriptive
861;. ריחות אלימים מכאיבים לגופי.;NotDescriptive
862;רציתי לעשות משהו ואינני מצליחה להיזכר מהו. אני מוצמדת לסיר המבעבע.;NotDescriptive
863;לצלול אל תוך המצע המפנק, המענג, של השקט. בלי דאגות, רק חום נעים ומלטף, רק מנוחה מעצמי.;Descriptive
864;"איך קראו לה, למשרתת שרק רצתה לישון?";Descriptive
865; הבושם שלה מסיח את דעתי יותר ויותר. הוא מעורר בי בחילה, והבחילה מעוררת בי את בית החולים אחרי התאונה, ובית החולים מעורר בי את האח, והאח מעורר בי את השיתוק המוטורי.;NotDescriptive
866;נזקקתי בדחיפות לדבר עם מישהו. התקשרתי לבעלי.;NotDescriptive
867;"מנופפת לשלום ביד הפנויה, והנה זה נגמר. אנחנו לבד. כן, אני אצליח לשרוד את היום הזה.";NotDescriptive
868;"“בואי, חלצי נעליים, אני אמתין בחדר השני. תקראי לי כשאת מוכנה.”
";Descriptive
869;אצטרך להיות עם בעלי ולהקשיב לו ולהשתעמם בשקט.;NotDescriptive
870;פני התעוותו והתחלתי לדבר בקול רם: את לא משוגעת.;NotDescriptive
871;הוא לא היה אסרטיבי, וזה עורר בי זעם;NotDescriptive
872;אני קוטעת את הלהג ומתנצלת הכי יפה שאפשר, וממציאה שיש לי שיחת טלפון חשובה.;NotDescriptive
873;האמא הזאת תלך ותרכל לכל האמהות האחרות ותגיד שאני משוגעת, והן ירחיקו את הילדים מהבן שלי, והוא יהיה בודד ודחוי.;NotDescriptive
874;"ואני בטוחה שכולם פה נגדי, בטוחה שלא יתנו לי את התינוק שלי.";NotDescriptive
875;על גבו שערות שחורות. תלתלים קטנים, ריחות סבון ובושם וזיעה קלה נסבלת, שומות חומות, כתם לידה, בהרות קיץ.;Descriptive
876;קיומי הפך מנותק ומבודד.;NotDescriptive
877;כל ניסיונות ההרגעה שלי עלו בתוהו.;NotDescriptive
878;"“אני לא יכולה, אני לא יכולה. אני מפחדת, הכול מפחיד אותי. אני מפחדת שלא אצליח להיות אמא היום.”";Descriptive
879;אקח את מחלת העצבים ואפרק אותה לגורמים.;NotDescriptive
880;הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;Descriptive
881;ראשי עדיין לא נמצא במקום המתאים, בהקשר של הרגע. ;NotDescriptive
882;שנפרדנו הוא אמר: “אמא אני אוהב אותך”. אני אמרתי: “אני אוהבת אותך יותר”. אחר כך הצטערתי שאני מציגה את הכול כאילו שאנחנו חלק מאיזו תחרות מזוינת. יכולתי פשוט לומר שאני אוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותי.;NotDescriptive
883;התינוק נשלף כמו דבק או פלסטר שנדבק לעור, בזמן שמקלפים אותו מהגוף.;Descriptive
884;אני לא במקום הנכון.;NotDescriptive
885;החלטתי שאני חייבת לבחון אותו, לבדוק אם הוא רוצה אותי, והלכתי לשירותים והמלצר הלך בעקבותיי ואמרתי לו את שם המלון וידעתי שבאחת בלילה דב כבר ינחר, וסיכמנו שהוא יחכה לי בלובי. ;NotDescriptive
886;רגשתי מחויבת לטפל בו.;NotDescriptive
887;בכל פעם שהמיילדת הודיעה שמגיע ציר ועליי ללחוץ חשבתי על דב והשנאה שלי אליו, זה לא עזר.;Descriptive
888;תנשמי. תחשבי על בנך, הוא לא רוצה שתשתגעי.;NotDescriptive
889;"הצלחתי להתלבש במהירות מבלי להסס ולזעוף אל מול ארון הבגדים; ";Descriptive
890;אני מלצרית שמגישה נקניקיות.;Descriptive
891;תפתחי לו את הדלת ותגמרי עם זה כבר. ;Descriptive
892;לכבות נרות. התיק. הפלאפון חשוב ביותר;Descriptive
893;לא מאתרת שרירים תפוסים, לא חשה במתח;Descriptive
894; גוף שלא אומר מאום.;Descriptive
895;בעלי מתקשר אליי כל כמה דקות לוודא שאני בסדר, וזה מאלץ אותי להיות בסדר.;NotDescriptive
896;בכיתי.;NotDescriptive
897; לא מתנצלים, דוחפים את האף שלהם לכל חור, מאחלים כל טוב ואז מגדפים.;Descriptive
898;אני נותנת לכפות ידיי לעשות את העבודה, הן מיומנות וגוברות על המחשבות הרעות;NotDescriptive
899;חקרתי את תווי פניו: לא סימטרי, לא יפה, לא חינני, לא צעיר, לא מיוחד. שמנוני, גס, מחוספס, בוטה.;Descriptive
900;אני יושבת על הרצפה, שעונה על דלת הכניסה לבית, מחכה שרותי תגיע לטיפול שלה.;NotDescriptive
901;בלטנו מאוד.;Descriptive
902;הוא מציית בעיוורון לגננת. ;NotDescriptive
903;אני מסכימה ומתקשרת להורים של החברים ;NotDescriptive
904;ראיתי את כל הכיעור בתאורה מלאה, בלי שום הסוואה.;NotDescriptive
905;לא עמד לו, והוא נרדם תוך כדי שדיברתי.;Descriptive
906; לא נראה לי שהיא מתכוונת ללכת.;Descriptive
907;עם כל המכשולים, המוגלה והשכבות העבות.;Descriptive
908; גוף לא יפה ולא מכוער.;Descriptive
909;לא אתן לזה לקרות עכשיו כשאני אמא.;NotDescriptive
910;אני מלטפת אותו, וככה מקבלת קצת אומץ לא להתפרק מול האמא הזו ששותה קפה בסלון שלי.;NotDescriptive
911;כל יד שלי אוחזת במותן אחת שלו, והוא שוקע אל תוך הטלטולים הנעימים.;Descriptive
912;הוא זקוק לערסול, לנדנודים עדינים שיפרמו לאט את המועקה שמופיעה בצורת דקירה שמוקרנת אל גבו.;Descriptive
913; בורות, חללים שמולאו בקש.;Descriptive
914; החושך נעים והמים חמים אבל אמא כועסת, היא צריכה לעשות פיפי והיא מתאפקת ולוחץ לה והיא ממשיכה להתאפק.;Descriptive
915;מתחתי את הלחיים חזק עד שהרגשתי ששפתיי עומדות להיקרע.;NotDescriptive
916;"נה, נעצמות לו העיניים. לילה טוב, אהוב שלי.";Descriptive
917;קצת התגעגעתי אליו.;Descriptive
918;אם אתפרק לא יהיה מי שישמור עליכם.;NotDescriptive
919;השכן לא הרפה: הדפיקות התחלפו בצלצולים וכל צלצול הגביר את הלחץ ואת אי השקט.;NotDescriptive
920;אני בחוץ. ההליכה מהבית לגן נמשכת שש וחצי דקות.;NotDescriptive
921; ידי אוחזת בכל הכוח ביד של אחות. ;Descriptive
922;להחזיר את השלווה, להרגיש מפוכחת.;Descriptive
923;אני נושכת את עצמי בכל הכוח כדי לא להוציא את הזעם על מישהו אחר.;NotDescriptive
924;אח לא מוכר נכנס לחדר.;NotDescriptive
925;"לד אחד אומר: “אבל אמא שלי נותנת לנו גם קטשופ וגם מלפלפון וגם עגבנייה ו… ו… ו… ומיץ פטל וגם… וגם לחמנייה.”
";Descriptive
926;הפה והלב לא שווים. מציצים, מרחרחים, פולשים.;Descriptive
927;חדר הלידה, צירים, אחות שמנסה לעזור לי.;Descriptive
928;אשיר שיר כל הדרך, אסיח את דעתי מההזיות המרטיטות שתוקפות אותי.;NotDescriptive
929; ידיי מנענעות ואני נכנסת לטראנס, כמו מאמין ששקוע כולו בתפילה עמוקה.;NotDescriptive
930;“אמא, אני רעב. אנחנו רעבים, רוצים נקנקיות.”;NotDescriptive
931;הוא הזריק לי חומר ששיתק את יכולותיי המוטוריות;NotDescriptive
932;מהר מאוד גיליתי שאני לא יכולה לסבול את הריח שלו – הוא נדף זיעה, גוף שלא התרחץ ימים רבים.;Descriptive
933;לטיפול הילינג ועיסוי כפות רגליים, תחזרי להיות בן אדם! אני לא רוצה. אני לא רוצה. אין לך ברירה.;Descriptive
934;הנה היא, ההומלסית.;NotDescriptive
935;לא! מסטיק לא הולך יחד עם טיפול. ;Descriptive
936;איך הן משאירות את הילדים שלהן לבד אתי, מטומטמות! ;NotDescriptive
937;הלכתי על קצות האצבעות והצצתי דרך העינית.;NotDescriptive
938;לפתע נשמעו דפיקות בדלת.;NotDescriptive
939;לך כבר, סוטה! קיבלת מה שרצית, לך כבר! גברים עם כרס בחדרי מדרגות מסוכנים מאוד.;Descriptive
940;"איך קראו לה, למשרתת שרק רצתה לישון?
וארקה, שמה וארקה.";Descriptive
941;הוא עושה את זה בכוונה כדי שאצא מדעתי.;NotDescriptive
942;אני מציצה בעינית.;NotDescriptive
943;דחפו לי סטרואידים וזה גורם לידיים לרעוד ולגוף להזיע.;Descriptive
944;העובדה שהוא בקושי דיבר אנגלית ואני לא ידעתי מילה בשפתו, הצילה את המצב.;NotDescriptive
945; להיות דוגמה ומופת, זה כל העניין.;NotDescriptive
946;תני לו את המעטפה עם תשלום ועד הבית.;Descriptive
947;הם מבקשים שאקשור להם מטפחות על הראש.;Descriptive
948; רותי לא תשים לב לשום דבר. ;NotDescriptive
949;חייכתי לבני היפה והאהוב. בחרתי עבורו בגדים, הכנתי לו שוקו.;Descriptive
950;"תדליקי את הטלוויזיה ותשקעי באיזושהי תכנית, עד שהמחשבות הרעות יעברו.”";Descriptive
951;ליקקתי את הפצעים של דב. ;Descriptive
952;אשעמם אותה כל כך עד שהיא תרצה ללכת.;NotDescriptive
953;קרובה. משרתת אומללה,;Descriptive
954;לא שומעת מילה ממה שהשפתיים שלה – הצבועות בסגול – אומרות;Descriptive
955;הייתי רוצה שהבית יהיה מצוחצח ומבריק מבלי שאנקה אותו.;Descriptive
956;אני סוגרת את הדלת אחריה, נועלת פעמיים ומתחילה לבכות.;NotDescriptive
957; בחדר הלידה זיהיתי את הקרע הראשון בזוגיות שלנו.;NotDescriptive
958;לפני שאני מתחילה, אני מזכירה לעצמי פרט אחד קטן אבל חשוב: זו עבודה, פרנסה, חבל ההצלה. לא להיגעל.;NotDescriptive
959;אני רוצה שתהייה לידי, קרובה. משרתת אומללה, נתחנן יחד לשינה מתוקה.;NotDescriptive
960;והנה היא, שמחטטת בפח הזבל.;NotDescriptive
961;להיות תמיד בשליטה מלאה.;Descriptive
962;הם לא מצליחים להוציא את התינוק.;NotDescriptive
963;נשמתו הרקובה רודפת אותי.;NotDescriptive
964;רותי מתמסרת, מפקירה את גופה לידיי.;NotDescriptive
965;גופי לא חש בדפיקות.;NotDescriptive
966; לטפל בכל מובן;NotDescriptive
967;אבל אי אפשר לישון, לצלול אל תוך המצע המפנק, המענג, של השקט.;Descriptive
968;בעלי ניסה להרגיע אותי וזה הגביר את עצבנותי.;NotDescriptive
969;לפני כן הייתי נטולת מודעות.;Descriptive
970;מעטפה מוכנה עם כסף חיכתה לו על השולחן, אבל לא הייתי מסוגלת לפתוח לו את הדלת.;NotDescriptive
971;התזתי טיפת בושם.;Descriptive
972;תלעסי מסטיק, זה ירגיע אותך.;Descriptive
973;"“אמא! אמא! תנגבי לי!”
";Descriptive
974; אמלא אותה לאט-לאט, בזהירות, ואברח.;NotDescriptive
975;כשארגיש את כף ידו הקטנה והחמימה של בני אקבל ביטחון. ;NotDescriptive
976;היום הוא רוצה להזמין שני חברים.;NotDescriptive
977;כדי להישאר בריכוז אני משננת: “רותי, שתהיי בריאה, תהי יפה, תהי שמחה”.;Descriptive
978;אין לנו נושא משותף, הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;NotDescriptive
979;"לא מחלים, מתעקש.";Descriptive
980;אני מקבלת שתיקה גדולה מגופה.;NotDescriptive
981;כיסיתי את עצמי היטב למרות החום ששרר.;NotDescriptive
982;התיישבתי מיואשת על הרצפה ליד דלת הכניסה, קילפתי את העור סביב הציפורניים בכפות הידיים וחיכיתי שרותי תצלצל.;Descriptive
983;איש המערות.;Descriptive
984;ותרתי עם פצע פעור שדורש טיפול תמידי.;NotDescriptive
985;אני לא יכולה לשמוע את הצלצולים.;NotDescriptive
986;תכף ישתרר שקט. בני רגוע ונינוח.;Descriptive
987;התאונה הייתה כמסע תענוגות לעומת השהות בבית החולים.;NotDescriptive
988;אני מספיקה לראות את החלוק הלבן של הרופא;Descriptive
989;החליט דווקא הבוקר לדבר אתי. הוא קיבל ביטחון והמטיר שאלות משונות על השמלה שלי;Descriptive
990;מהעבר השני עמד השכן מוועד הבית. ;NotDescriptive
991;החלונות היו פתוחים ופחדתי שמישהו יוכל להציץ עליי.;NotDescriptive
992;פשטתי את השמלה ולבשתי פיג’מה. ;Descriptive
993;"יותר מכול הכעיסה אותי חוצפתם של אנשים; זרים וקרובים";NotDescriptive
994;חשבתי שהוא לא מבין כלום – רק לדחוף כדורים.;NotDescriptive
995;אולי זו שלווה. אני מחממת את כפות ידיי. ;NotDescriptive
996;נכנסתי לחדר האמבטיה ולבשתי את הבגדים הכי מחמיאים שברשותי והסרתי את כל האיפור, כי בלילה לא צריך לטשטש באיפור, הכי טוב טבעי.;NotDescriptive
997;הוא מיד מתחיל עם כל ה”אמא תקני לי, אמא תביאי לי, אמא ככה ואמא ככה”. אני מביטה בו ממרחק ונעצבת שילד הפרא שלי אולף, נכנע לכללים;Descriptive
998;הבוקר התעוררתי בתחושה שאני נורמאלית.;NotDescriptive
999;היא מאותתת לי שהיא רוצה ללכת. ;NotDescriptive
1000;אני טרודה בתכנון בריחה: הימלטות מבעלי ומבני. להגיע לרוסיה. אם אלך לא יהיה לי לאן לשוב.;NotDescriptive
1001; העולם מתפרק לחתיכות עלובות, ואי אפשר לעשות דבר עם הפיסות האלו.;NotDescriptive
1002;גופי מתנדנד קדימה-אחורה בקצב אחיד ואני נעלמת אל תוך רחם אמי.;Descriptive
1003;היו מקרים שאדם זר הרשה לעצמו לעצור אותי באמצע הרחוב ולשאול מה אני עושה עם התרח הזה.;NotDescriptive
1004;חייכתי לבני היפה והאהוב.;Descriptive
1005; הלא צעיר והלא זקן בשמן ארומאטי. ;Descriptive
1006;אנחנו שוכבים במיטה והכול בסדר עכשיו.;NotDescriptive
1007;והוא הולך;NotDescriptive
1008;אני נרעדת אבל המגע שלו טוב וזה מחזיר אותי לסלון.;NotDescriptive
1009;הריח המושלם של התינוק עזר לי להישאר שפויה.;NotDescriptive
1010;אני מרגישה שמנדנדים לי את היד. “אמא, אמא! נו, אמא!” עוד רגע היד תעקר ממקומה. אני מתעוררת. מטפחות על הראש. שלושה שודדי-ים שצריכים להפליג על רפסודה, למצוא את האוצר האבוד.;NotDescriptive
1011;אובססיה לנאיביות.;Descriptive
1012;עשי את עצמך מדברת בפלאפון, זו גם שיטה להתחמקות.;Descriptive
1013;זהו, אני אעשה כאילו שאני היא… הגבהתי את קולי לדקיקות מגוחכת ואמרתי: “סורי מיסטר, נו באדי הום, איים נוט טו אופן נו באדי”. הצצתי דרך העינית.;NotDescriptive
1014;אדאג שתהייה לו ארוחת ערב מזינה. יש לי מחויבות ועל כן אינני יכולה לברוח. אקלח אותו עד שיהיה מבהיק ואספר לו את הסיפור שכבר שבוע אני מבטיחה לספר.;NotDescriptive
1015; הוא רוכן לרצפה, לוקח את המעטפה ונשאר עוד רגע ארוך מדיי ליד הדלת.;NotDescriptive
1016;והיא שותה את הקפה שלה לאט-לאט.;Descriptive
1017;כשיצאתי החוצה השמש סינורה את עיני.;NotDescriptive
1018;"הוא חייך ברגע החדירה, ועינו השמאלית קיפצה, רטטה בעצבנות ללא שליטה.";Descriptive
1019;העירות הממושכת יתר על המידה מתחילה לתת את אותותיה.;NotDescriptive
1020;ברגע שהם יעלו על הרפסודה – אברח.;NotDescriptive
1021;לא הצלחתי לשכב בשקט. ;NotDescriptive
1022;אני מלטפת את בטני ומתמלאת בזיכרון הלידה.;NotDescriptive
1023;ואב שוכב על מיטת הטיפולים.;NotDescriptive
1024;הבטתי במלצר והוא השיב לי מבטים מתגרים. ;NotDescriptive
1025;בזיכרון הצרוב, החרוך, שהפך לקעקוע של צלקת בקרקעית הבטן.;Descriptive
1026;בזיכרון הצרוב, החרוך, שהפך לקעקוע של צלקת בקרקעית הבטן. חדר הלידה, צירים, אחות שמנסה לעזור לי.;Descriptive
1027;הייתי רוצה שסלע גדול ינחת ישר על ראשי.;Descriptive
1028;פחדתי לשקוע בשינה עמוקה ולא להתעורר בזמן לקחת את בני מהגן. ;Descriptive
1029;"חדלו, מחשבות ארורות. חדלו!
";Descriptive
1030;ידי אוחזת בכל הכוח ביד של אחות.;NotDescriptive
1031;ילד שני אומר: “אני הכי אוהב פסטה חוטים אדומים.”;Descriptive
1032;בבית אני מגישה להם ממתקים, שומרת מרחק;Descriptive
1033;המחשבות המכוערות מזדחלות חזרה, אני לא עוקבת אחר התנועות.;NotDescriptive
1034;הם מחתימים אותי על טפסים לפני שפותחים לי את הבטן.;NotDescriptive
1035;כל הזמן קר לי.;NotDescriptive
1036;הוא חשב שזה מצחיק או רומנטי.;NotDescriptive
1037;אעטה ארשת קלילה ולא אקלל, אחייך במקום לירוק להן בפרצוף. אני למען בני;NotDescriptive
1038;איבוד הכרה, איבוד הזהות, איבוד השייכות.;Descriptive
1039;שנאתי את החברים שלו והתחביבים שלו אז כלאתי את עצמי בחדרו;NotDescriptive
1040;"“מנשה… סליחה, אני לא יכולה לפתוח עכשיו… הנה, אני מעבירה לך את המעטפה מתחת לדלת, רק רגע.”";NotDescriptive
1041;שיהיה קצת ברוסיה! הוא יהיה מאושר לשחק בשלג. הוא עדיין לא ראה שלג.;Descriptive
1042;אני לא יכולה לפתוח לו את הדלת.;NotDescriptive
1043;הוצאתי חולצות מהארון ואטמתי את החרכים.;NotDescriptive
1044;אני מספיקה לראות את בעלי מלבין מפחד לפני שמפרידים אותי ממנו.;NotDescriptive
1045;אהבתי את דב. אין לי הסבר הגיוני.;NotDescriptive
1046;עכשיו היא מלהגת ואני עושה הרבה “כן”;NotDescriptive
1047;הרוגע שלו עובר אליי,;NotDescriptive
1048;לא טרחתי לשמור על שקט.;NotDescriptive
1049;ואני לוקחת את הטלפון ומצמידה אותו לאוזן ומנהלת שיחה בדויה.;NotDescriptive
1050;ההווה מחליא.;Descriptive
1051;שמוליק דיבר ודיבר, ולא שמעתי דבר ולא הצלחתי לענות.;NotDescriptive
1052;הוא אמר: “אל תפחדי בובה קטנה… אה, אה, אה, את חולמת חלום מתוק, אה, אה, אה,ש… נעים, ש… כנועה… אה, אה, אה”.;Descriptive
1053;"“נו, לא נורא. בשביל הטיפול שלך שווה לחכות.”";Descriptive
1054;כי בלילה לא צריך לטשטש באיפור, הכי טוב טבעי.;Descriptive
1055; חזרתי שוב ושוב על אותה סצנה אחת ויחידה שידעתי לביים.;NotDescriptive
1056;עזר לי לא להתפרק.;Descriptive
1057;בחדר השינה שלו עובש עמד באוויר.;NotDescriptive
1058;"בעטתי ברגליי בקצב מונוטוני בניסיון להירגע; המיטה חרקה מהבעיטות והחריקות גרמו להרגשה רעה עוד יותר.";Descriptive
1059;אני שומעת קולות עמומים. ;Descriptive
1060;לא ראיתי את האח הזה יותר, האדמה בלעה אותו.;NotDescriptive
1061;מדברת בטון הסובלני והמנומס שלי.;Descriptive
1062;לא אחזיק מעמד;NotDescriptive
1063;לוותר על הדיכוטומיה. ;NotDescriptive
1064;הוא נבהל, ונתן לי הנחיות בטלפון:;NotDescriptive
1065;הילד שלי קופץ עליי פתאום.;NotDescriptive
1066;, הניצוץ הכזיב, אני משועממת ונפגעת ושומרת את מחשבותיי בפנים.;Descriptive
1067;“תנשמי עמוק, קומי, לכי למטבח ותאכלי משהו… פחמימות, זה מה שאת צריכה עכשיו.”;Descriptive
1068; אבל הלחץ על המוח גבר.;NotDescriptive
1069;כשחזרנו לחדר במלון ניסיתי לפתות את דב.;NotDescriptive
1070;למה לא האמנתי לעצמי אז? לא יכולתי לבקש עזרה. הייתי צריכה לסבול ולא התכוונתי לוותר עד שהוא העיף אותי מעליו.;NotDescriptive
1071;"צריך למצוא מקום להסתיר אותה. אני זקוקה לכסף מזומן. דרכון. אולי בלי מזוודה, רק כסף ודרכון.
";Descriptive
1072;דב ואני היינו זוג לא רגיל.;NotDescriptive
1073;אני רוצה לישון ולישון.;NotDescriptive
1074;אני מלטפת את בטני והנה דפיקות בדלת.;NotDescriptive
1075;שוב מחשבה מרושעת: אני אברח, אשאיר את שלושת הילדים האלו לבד.;Descriptive
1076;הרמתי את אפי כלפי מעלה בכל הכוח, מתחתי את העיניים כמו “סינית” עד שלא ראיתי דבר.;Descriptive
1077;דמה לי שהתנצלתי ואמרתי שאיני חשה בטוב, אני לא בטוחה.;NotDescriptive
1078;החברים מצטרפים אלינו. ;NotDescriptive
1079;ועכשיו היא מלהגת ואני עושה הרבה “כן” עם הראש, ולא שומעת מילה ממה שהשפתיים שלה – הצבועות בסגול – אומרות.;NotDescriptive
1080;תני לו עצמאות, תני לו להסתדר לבד. ;NotDescriptive
1081;נשארה האמא והילד;NotDescriptive
1082;והאמא החביבה הזו נכנסת, מתיישבת בחופשיות על הספה.;NotDescriptive
1083;היא מתעקשת להביט בעיניי, אני לא מצליחה להתחמק. היא מפחידה אותי. אבל הרחוב הומה אדם, לא יקרה כלום.;NotDescriptive
1084;אטמתי את אוזניי וחשבתי על מיי, עוזרת הבית הפיליפינית שעובדת אצלנו.;Descriptive
1085;אושפזתי למשך שבועיים: רגל שבורה וסדק בצלעות.;NotDescriptive
1086;בשהיות הארוכות בחדר פיתחתי את מחלת העצבים, גידלתי אותה בסבלנות.;NotDescriptive
1087;בלעתי כדור נוסף ולא הצלחתי להירדם.;NotDescriptive
1088;אני בעתיד, או בעבר. בשום אופן לא בהווה.;NotDescriptive
1089;התינוק נשלף;NotDescriptive
1090;תלכו ממני, גברים! אלך מכם הרחק אל ארץ טובה נטולת זכריות, זיכרונות, מזכרות, אהבות כזב, זיונים מלוכלכים, זיבולי מוח, זמזומים שלא פוסקים.;Descriptive
1091;הלב שמסרב להיפתח.;NotDescriptive
1092;אחר כך יהיה קל יותר.;Descriptive
1093;אני במקום הנכון אבל לבד.;NotDescriptive
1094;אין לך ברירה, הרי לא תשאירי אותו שם.;NotDescriptive
1095;משקפי שמש. החוצה!;Descriptive
1096;הרגשתי מחנק.;NotDescriptive
1097;שבריר השנייה של ההתנגשות, הדם האוזל ואז נוזל, הרפיון שפושט בגוף ואז שקט נפלא ואיבוד אחריות.;Descriptive
1098;מה אני מחפשת? אני שוכחת, אז מוציאה מזוודה.;NotDescriptive
1099;"אני לא יודעת אם אני בסדר, אני נראית נורמאלית?";Descriptive
1100;אני מוכרחה למצוא את וארקה, רק היא תבין אותי, רק אני אבין אותה.;NotDescriptive
1101;אני נעלמת במטבח, צריך להכין לה קפה.;NotDescriptive
1102;אתנצל שהייתי קשה אמש, פקעת עצבים חסרת סבלנות, ואתפלל שלא גרמתי לו נזק. אני מחלת נפש שעברה בירושה. ;NotDescriptive
1103;והריחות משתלטים עליי בחוזקה.;NotDescriptive
1104;אף אחד לא הבין למה אני אוהבת אותו.;NotDescriptive
1105;"אוי, הם מתוקים כל כך. הם שיחקו יפה ביחד, בכלל לא רבו. הם היו שודדים והפליגו בים ובנו רובוטים והרכיבו פאזלים של חמישים חלקים וראו טלוויזיה ואכלו במבה ואכלו ארוחת ערב והכול ממש מצוין. את רוצה לשתות? כן, קפה? כמה סוכר? בסדר, רק רגע.”";Descriptive
1106;אחות עוברת על פניי ואני מתחננת אליה שתיתן לי לראות את התינוק שלי. ;NotDescriptive
1107;תצאי, תדמייני שאת קצרת רואי, שאת מהורהרת כל כך ולכן לא שמה לב לכל מה שסביב.;Descriptive
1108;אני תקועה אתו בטיול הרומנטי הזה, אבל אין שום רומנטיות, ורע לי.;NotDescriptive
1109;חשבתי על הפסיכיאטר שטיפל בי. ;NotDescriptive
1110;הוא פיהק ברגעים שרציתי לדבר.;Descriptive
1111;“אני לא יכולה לאכול.”;Descriptive
1112;המערכת ריסקה את רוחו.;Descriptive
1113;מלצר החושק חיכה לי בלובי. ;NotDescriptive
1114;עיניי נשארו פעורות, והתפללתי. ;NotDescriptive
1115;הוא נושם נשימות עמוקות מבלי שאבקש ממנו, הבל פיו מרחף ישר אל תוך נחיריי.;Descriptive
1116;תאונת הדרכים משתלטת עליי.;NotDescriptive
1117; גוף לא יפה ולא מכוער;Descriptive
1118;כעת הוא מכתיב לנו את מהלכו של אחר הצהריים.;NotDescriptive
1119;האחות נעצרת, מביטה בי ואומרת: “תתביישי לך! מה את מתלוננת? הרגע אישה ילדה כאן תינוק מת. תפסיקי להתלונן! תגידי תודה שהתינוק שלך בריא ושלם!” אני רוצה לברוח עם התינוק שלי אבל אני שוכבת ערומה וקפואה, לא יכולה לזוז.;NotDescriptive
1120;הבית היה מואר מדיי בשעה זו של הבוקר. ;NotDescriptive
1121;"הצלחתי להתלבש במהירות מבלי להסס ולזעוף אל מול ארון הבגדים; לא הצצתי במראה והרגשתי בסדר.";NotDescriptive
1122;הוא נבהל, ונתן לי הנחיות בטלפון: “תנשמי עמוק, קומי, לכי למטבח ותאכלי משהו… פחמימות, זה מה שאת צריכה עכשיו.”;NotDescriptive
1123;הבשר כבר חשוף.;NotDescriptive
1124;פקעת עצבים חסרת סבלנות, ואתפלל שלא גרמתי לו נזק.;Descriptive
1125;תלכי בראש מורכן, כך לא תצטרכי לחייך לאיש.;Descriptive
1126;מבלי לשים לב אני קושרת אותה בכוח רב לפרק ידי. אינני חשה בכאב, ביד המלבינה, בדם האוזל ממנה.;Descriptive
1127;אני מנשקת אותו מליון נשיקות.;NotDescriptive
1128;אל תהססי מול תיבת הדואר.;Descriptive
1129;" “טוב, בסדר.”";Descriptive
1130;הפסקתי.;NotDescriptive
1131;פניה עם החריצים הכהים מתחת לעיניה – פני תינוקת לא רוחמה;Descriptive
1132;ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויוֹלד את – חנוך.;NotDescriptive
1133;כבר נבקע הנהר בכר האָחוּ, ובשעת שפשוּף השמשות אפשר היה לראות מעל אדן החלון היאך הוא מתגעש שם, נזעם עדיין על שרידי קרחוֹ, אף כי על שפתוֹ טבלו כבר האנשים את כליהם החדשים, וגוֹיים הרריים העלו משם בסליהם את זאבי־המים הגמישים, ישרי הגו, עם נקודות הזהב העליזות בקשקשיהם.;Descriptive
1134;"אופי לחם היו האנשים מדור דור; הסדר נשנה רק בזה, שכאשר הזקין איזה מאיר ונחלש, יצא הוא לשאוב מים, ובנו, חיים, אָפה את הלחם, וכשהזקין חיים, שאַב הוּא את המים ובנו, ליזר, אָפה את הלחם.";NotDescriptive
1135;"בעירתי, אשר שם נקראו האנשים על שם האבות המתים, הדבר הוא ברור עוד יותר.";NotDescriptive
1136;גגית המים עם ברקה האפלולי, הקר,;Descriptive
1137;התקדש חג של שמונה ימים, על מנוּחה וביקוּרים הדדיים וקירוב לבבות.;NotDescriptive
1138;איש שיבה היה ומהלך אט. גבּוֹ הכפוּף התאים יפה למשקע אשר באסל.;Descriptive
1139;מעל השולחנות הוסרו אמנם המפות, אולם במטבּח נופה כבר קמח הסוֹלת לחלות הלחם והוכנוּ הפול והגריסין לתבשילי החמין.;Descriptive
1140;"מפני קריאת הקדיש לא יכול להפליג אל הכפרים הרחוקים, ואז סודר כי הוא יבוא רק אל החוות הקרובות שאפשר לבקרן בין שחרית למנחה.
";NotDescriptive
1141;דינה טאטאה את החצר ורחצה את האצטבה לפני הבית;NotDescriptive
1142;כשנשמע, לבסוף, ביום הששי קול רגליו בחצר, התפּרצה לקראתו אל הפרוזדור ופה, בין המרתף וסולם העליה, הניחה את ראשה,;NotDescriptive
1143;שוב היתה פה לבדה וישבה על הסף;NotDescriptive
1144;היה, כאָמוּר, בעל שיעור הקומה הניכר ביניהם, וּבלכתוֹ והאציל כעין בטחה על מלויו. חוֹסן היה בו ותקיפוּת דעת, ולו מקל אלון, אַמתיים אָרכוֹ, שהיה נושאוֹ כשאת איש כלי־זין בידו.;Descriptive
1145;אולם קרה גם אשר לא בא המשך מאיזה בית־אָב, בּמנוֹע ממנו האלהים ברכה, ואז היה זה כאילו נקעה מן השוּרה אחת החוּליות, וכל השלשלת נזדעזעה.;NotDescriptive
1146;ליד החלון הפתוח, במקום שהרוח התאַושה בין צמחי העציצים;Descriptive
1147;"והיתה מתרפקת על דינה רכּוֹת, נשקה לה במחשוֹף שבּין הצוארון וּמטפּחת הראש, וקראה לה ‘דוֹדה’, אף כי לא היה אלא קרובה רחוקה.";NotDescriptive
1148;על הקיר האָפל חלפוּ מנגד בבוּאות פּנסיהם כעֵדר של כּבשי זהב;Descriptive
1149;אלה – כבר עלו בהם ניצנים חדשים, והם התמשכו, כמו באצבעות, להיאחז בשלבי ‘הסולמות’;Descriptive
1150;חוט הצמר נמשך ציתני ורך כמו לפנים, בשעת סריגת המפּוֹת;Descriptive
1151;"אחר נתנו את דעתן לסעדו במחלתו ובשלו בשבילו מרק של עוף, כל אחת בביתה, לחוד, והוא אכל משל שתיהן וביקש לקרוא אליו את שלמה הדוד, זקן המשפחה, כדי לצוות לביתו.
";NotDescriptive
1152;עם רפוֹת היום באָה ליבקה, היתומה, ועמדה ברגליה שטרם נשזפו ב’חלונות' השמש שעל הרצפה.;NotDescriptive
1153;כתוֹם שנת האֵבל התחיל ברוּך לצאת אל הכפרים הרחוקים וללינה בלילות נשלחה הנה אחת מן הנערות התאוֹמות הגדלות בבית שלמה הזקן.;NotDescriptive
1154;הנה האופה, אשר אצלו קניתי את לחם השיפון בכל יום;NotDescriptive
1155;נראתה כממלאה את כל המטה.;Descriptive
1156;אחרי המנחה נכנסה דינה לבשל את ארוּחת ערבּה;NotDescriptive
1157;בראש חודש אלול הוחגה החתונה, והכלה הובאה לבית חמיה;NotDescriptive
1158;עוד היה הכפוֹר על הארץ ושואבי המים ירדו עטוּפים באדרותיהם אל הבאר, אולם בבית האופה נאפה כבר הלחם על מצע של קני אגמון, ומן האָחו עלה קול חלילו של הרועה בסלסוּלים נוחים, חסרי דאגה, אביביים;Descriptive
1159;בימי שבּתוֹן לבשוּ בגדי קמלט ונשיהם – אַטלס מוּצק;Descriptive
1160;רוּגות מספּר שגדל בהן הצנון והבצל, מעט קטניות מן המטפּסות וגם דלוּעים, בשביל הגרעינים ללילי שבּתוֹת.;Descriptive
1161;מזמן לזמן ירדו גשמי האביב עם הרעמים הראשונים, המתוּנים, אלה אשר עליהם יספּיקו לברך תוך כדי גלגולם.;NotDescriptive
1162;כבדת עפעפים ועבותת צמה, וצחוקה ניתז רסיסים, רסיסים, ומעלה על הלב את זכר המעין המתבעבע;Descriptive
1163;ציצי השדה רחשוּ פה, כזרעים בתוך ערוּגה של גן, וכאשר ירד מזמן לזמן גשם הקיץ ואלה עמדוּ פה בידיהם הפשוּטות בתפילה;Descriptive
1164;צועת הנהר למטה הקדירה והעֵדר באָחו נצטפף וכמו נדלדל פתאום;Descriptive
1165;וחרדה גדולה עמדה בה כל אותו יום.;NotDescriptive
1166;שוּב חנוך אחד קטן, שהיה מתרוצץ בודאי כל היום ברגליו היחפות על פני הדשא החם;Descriptive
1167;הכבשים הגדולים, מנוסי החיים, עמדו עמידה מאוששת, בסבלנוּת, אולם הטלאים התנודדו וגעו מר;Descriptive
1168;אד דק עלה בתמור מתוך אגן הרחצה, ובסמוך פה, על הניר הצבעוני, היה מונח הסבון ה’טוב', מעורטל ושלם על כל בליטותיו;Descriptive
1169;מכורבלת במעיל מוך עם סודר גדול שלא לפי מידתה ממעל;Descriptive
1170;ככה עברו הימים.;NotDescriptive
1171;נשים גדולות היו וזעוּפות עפעפים, אבל מבּטן טוב, ובצחקן והיה זה מקרב לב.;Descriptive
1172;הבית נתמלא לוֹבן עז וכמו נתרוח.;Descriptive
1173;מַחלה בת אבנר, אחות ברוך, ילדה עתה את ילדה השלישי, ומושה אף היא נוֹלדוּ לה בּתיה, הבכירה, וחנה־אסתר, ואחר הוסיפה וילדה עוד את מחלה ואת ליבה, תאוֹמוֹת, וּבשביל אלה באָה פעם לבקש מדינה את כסאות הילדים.;NotDescriptive
1174;"אם עלתה הלבנה, היתה היא בודדה בשמים כמוהם הם על הסף.";Descriptive
1175;החדר טוּאטא אחרי צאת הילדים, ואביה החוֹלני שתה תה מהוּל בחלב והקשיב לקטני אחיה, אשר שננו לפניו את פרשת השבוע;NotDescriptive
1176;שלמה, זקנו של ברוך מצד אמו, קרא לבנו האחד לוי־נתן על שם אבי אשתו, שהיתה ילידת חוץ;NotDescriptive
1177;אלמן מאשתו היה, ושתי בנותיו הנשואות, מושה ומחלה, נבהלו לבוא מבית בעליהן, פרשו אל המחסן, במקום שנמצא להן מקום נוח לישיבה;NotDescriptive
1178;בבית־התפילה הקרוב חרקה פעם בפעם הדלת;Descriptive
1179;שערוֹ עבות, וּמזגוֹ רך ופניו עטוּרות זקן משי שחור, שהיה מתנשב פעם בפעם ברוּח השדה;Descriptive
1180;דינה הורידה את שני כסאות הילדים מן העליה, התישבה אתה על יד הכירה ולמדה אותה את מלאכת הסריגה.;NotDescriptive
1181;ושת אף הוא הוליד את אנוש.;NotDescriptive
1182;עברוֹ דרך החצר, כי בקצה הרחוב נמצא ביתם, ומשם והלאה השתרעו השדות – מסמאים בימות הקיץ בזיו יֵרקם ובחורף בברק השלג;Descriptive
1183;ויוֹלד אנוש את קינן, וקינן הוליד את מהללאל, וּמהללאל הוליד את ירד. ;NotDescriptive
1184;בר קרבו ימי החורף לבוא, והעלים, נטולי חיות, נפלו ממעל על האנשים קלים כנוצות.;Descriptive
1185;מנגד היו שדות הבּר עם חורשת הלבנים, ולמטה, הלאה שם, הנהר, אשר עכשיו, בהדוֹם קול הפטיש, נשמעה ברור המיתוֹ;Descriptive
1186;יום השבּת נתוּן חציוֹ לאלהים, אולם את היום הראשון בשבוּע הקדיש ברוך כולו לבית;NotDescriptive
1187;וכמו אז, בשבתה בבית חברותיה, נתנה את קולה בשיר.;NotDescriptive
1188;אזני הנער, מתחת לשער השחור, האדימוּ עמוּקות מצביטות החבּה של זה;Descriptive
1189;"ולבשו אז ממעל לבגדי החול את קפּוֹטוֹת הקמלט, ופניהם נקיים עוד מן הרחצה של ערב שבת – ואז נראו כמוסיפים מן החול על הקודש.";Descriptive
1190;אחרי החגים מת האיש והובא לקברות אבותיו,;NotDescriptive
1191;בן שלש־עשרה בא כבר לעזור על יד אביו במפּחה, ואת משנתו שנה לו בשעות הערב לעצמו;NotDescriptive
1192;שים, ואור של חסד על פניהן, קראו בפתחי הבתים ‘ברוך זוכר הברית’, ומנגדן שם למעלה, התגון עוד אות הפּלאים ורמז כי: ‘לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר, קיץ וחורף, יום ולילה לא ישבּתוּ’.;Descriptive
1193;בשמונת ימי החנוכה לא הלכו בני המשפחה, כמנהגם, אל הכפרים, ובראש חודש שבט הוחגה חתוּנה אצל אחד הקרובים, והאנשים לא יצאו שוב, אלא אל הישובים הסמוכים אל העירה.;NotDescriptive
1194;בצהרי היום יכול מעתה לוי־נתן לשכב שעה למנוּחה בחדרה המרוּוח של האם, או בחורשת הלבנים הקרובה;NotDescriptive
1195;הבנינים עם גגות הקש כמו נתנמכו וּברק מוּזר היה לזגוּגיות בחלונות;Descriptive
1196;ואור של חסד על פניהן;Descriptive
1197;איזו מנוחה, איזו מנוחה אחרי עשרים שנות עמידה על קרקע האדמה הנוקשה;NotDescriptive
1198;מת אבנר במיטב שנותיו מהצטננות מצויה, לאחר שנתעה פעם, ביום גשם, לאדמת ביצה ביער.;NotDescriptive
1199;על אדני החלונות העמידה צמחי בית בעציצים, ובחדר־המטות הוסיפה עוד לזה מסך כהה, מתקפל;Descriptive
1200;העלים ממעל נתרפרפו רפרוּף חרישי;Descriptive
1201;ביום מהוּמה הכה בו פעם את בריוני ההר עד כי פג שכּרוֹנם, והם עמדו לנשק את כנף בגד הקמלט שלו, ומכאן ואילך, בהזדמנם אתו ברחוב, היו מצטדדים והולכים אגב הסברת פּנים משונה.;NotDescriptive
1202;בערב יום הכפורים התחזק עוד החולה ועמד על רגליו כדי לברכה;NotDescriptive
1203;מהלך תנוּמה, והוא נרדם לקול דפיקות הפּטיש, כמו לקול הולם של שעון, אשר כוֹננוּ אותו אל נכון, בעתוֹ.;NotDescriptive
1204;על שמלת אטלס, וזו נעשתה בטוב טעם, על חגורת תחרים עם סלסלה דקה בפי צוארונה.;Descriptive
1205;"שוּב באה שבּת ומחקה את כל סגוּפי החול, והשבוּעות חלפו בין כך ועברוּ.";NotDescriptive
1206;בשעה שהאגסה לבלבה בצדי הגדר בחוץ, והנהר, למטה, השמיע המיה עמוקה, מלאה;Descriptive
1207;חוליות־חוליות בשלשלת, שאינה נפסדת, כי על כן הולכת היא ומתחדשת תמיד.;Descriptive
1208;"ליזר, בן הששים, היה רק מביא מים ללישת הבצק מן הבאר; אָפה את הלחם ומכרוֹ בנו הגדול מאיר, והוּא גם לו נער רך בשנים, אשר למד עוד באחת הכתות ב’חדר' – חיים.";NotDescriptive
1209;מת הוא במוֹצאי־שבּת אחת, באָביב,;NotDescriptive
1210;לשורת המצבות בבית־הקברות נתוספה אבן, אשר ידים נשוּאות לברכה היו חקוקות עליה, ידי כהן, כי משפחת כהנים היתה זאת.;Descriptive
1211;הוא פרש את ידיו משורגות הגידים, אשר העור צפד עליהן כקליפה על העץ היבש, וככה גם עמד עליה, כעץ בשלכתו;Descriptive
1212;"אחרי ‘צידוּק הדין’ פּרשו האנשים אל האצטבה אשר בפינת החצר ובכוּ ארוּכות, בכי משפּחה חם.";NotDescriptive
1213;"על שלשלת הדורות, היאך היא הולכת ומתהוה, מספר ספר המקרא בקיצור, כי הנה חי פלוני כך וכך שנים והוליד את אלמוני, ואחר חי אלמוני כך וכך שנים והוליד בנים וּבנות.";NotDescriptive
1214;בעלי קומה היו כוּלם, ולהם זקנים עבוּתים היורדים בחשיבוּת על חזותיהם;Descriptive
1215;"הילדות נשארו בבית: בתיה, חנה־אסתר, מחלה וליבה, התאומות, ורחל־לאה הקטנה.
";NotDescriptive
1216;ערב היה קול שׂיח התפילה בנגוֹהוֹת יום הנוטה לערוֹב;Descriptive
1217;שדות שוממים, שחורים משחור;Descriptive
1218;תוך כדי התנודדה קלטה התינוקת בקצה העין את דמוּתה של האֵם כשהיא נצבת עליה כבירה ומחסית כאלהים, והיא הצטחקה מתוך דמדומי השינה.;NotDescriptive
1219;מן ה’חדרים' עלה בהמוּלה עזה כקול משק של מים על יד חוֹמת סכר;Descriptive
1220;מפּני גוֹבה קומתם עשו להם האנשים בתים גדולים, בית־בית וקרפיפו עם דיר לעצים ומחסן לפשתה;Descriptive
1221;מעשרת בניה שהיו לה שלחה חמשה החוצה, והם נפוֹצוּ בקצות העירה;NotDescriptive
1222;בבית אביה היתה זאת שעת הרוחה בערבים;NotDescriptive
1223;עכשיו היה לפנים, קרוב כבר מאד, חג הפורים, ואחריו – ערב הפסח עם ההכנות, שהזמן מתמסמס ועובר בהן בקלות.;NotDescriptive
1224;בנוּ בחצר עוד חדרים, ובהם חלונות גדולים;Descriptive
1225;לא מרווח היה החדר, אבל מסודר יפה, עם שולחן משולש בפנה ויריעת בד מגוונת בין מטה למטה;Descriptive
1226;יש וביום אשר כזה נראתה קשת במרום והדקה בחישוּק אדיר את העירה מן הקצה עד הקצה;Descriptive
1227;לידת חוץ היתה, בת מגיד מישרים, מאלה הקרואים ‘הרגליים’, איש עני אשר לא נמצא כל כסף נדוניה בידו, אבל יחש אבות היה לו, וכוחו רב במדרשי אגדה, וממנו למדה בתו לדבּר במליצוֹת, ובמסיבות המשפּחה אהבה היא – כאביה מעל הבימה – לדבּר, בשעה שעל האחרים מוטל היה רק להקשיב מתוך שתיקת הכנעה;NotDescriptive
1228;בימות החול היו מחזרים בין הכפרים, והנשים הן אשר עסקו בחנוּך הבנים, והן גם אָפוּ, ובשלוּ וירדוּ אל הנהר לכבס, וּבקיץ יצאו עוד לעבוד בגנותיהן,;NotDescriptive
1229;ליד ספי הבתים, בחוּץ, בקערותיהם, קערות העופרת, אשר לא תשברנה;Descriptive
1230;מפּני חולשת בריאותה לא יכלה לבקר בבתי הקרובים, אולם את הלך הרוחות שם הבחינה תמיד לנכון, כשם שהבּרוֹמטר מבחין את מזג האויר אפילו בשעה שהוא צפוּן בבית פנימה;NotDescriptive
1231;"לאדם נולדו קין והבל ושת; וקין הוליד את חנוך, הוא חנוך אשר בימיו בנה אביו עיר.";NotDescriptive
1232;וצר להם המקום על יד הדלי עד כי לא תמכוּהוּ אלא איש־איש באצבּעוֹ.;Descriptive
1233;אלה תולדות המשפחה בעירה;NotDescriptive
1234;"אבל הבן הבין למלוא משמעו את הנאמר בפרשת השבוע ביצחק, אשר הביא את רבקה האהלה שרה אמו, ואשר אהבה וגם נחם אחרי אמו.";NotDescriptive
1235;"""תגידי לי ברגע שתסיימי"" אמרה ג'ונסי ועצמה עיניה,לבנה ודמומה בשכיבתה כמו פסל שנפל, ""כי אני רוצה לראות את העלה האחרון נושר.";NotDescriptive
1236;אחר כך מצאו פנס וסולם וכמה מכחולים מפוזרים ופלטת עם ירוק וצהוב מעורבבים עליה,ותסתכלי מהחלון,בעלה האחרון שעל הקיר.;NotDescriptive
1237;היא נגשה במהירות את המיטה.;NotDescriptive
1238;"את יכולה להביא לי עכשיו קצת מרק,וקצת חלב עם טיפת יין פורט"".";Descriptive
1239;ברמן לעג לדמיונות השטותיים האלה.;Descriptive
1240;"אעשה כל מה שהמדע יכול"" אמר הרופא ""אבל כל פעם שהחולה מתחיל את הספירה לאחור אני מוריד חמישים אחוז מכח הריפוי של התרופות"",  ""אבל אם תגרמי לה לחשוב על משהו אחר, אני מבטיח לך בשבילה סיכוי של אחת לחמש,במקום אחת לעשר"".";NotDescriptive
1241;היא החלה ברישום איור לכתב עת כשלפתע שמעה קול חרישי חוזר ונשנה פעמים אחדות.;NotDescriptive
1242;זה חטא לרצות למות;NotDescriptive
1243;"""אין דבר כזה"" ענתה לו סו.";NotDescriptive
1244;"שטויות"" אמרה סו,""מה בין נשירת עלים להחלמה שלך? הרי הבוקר הרופא אמר לי שהסיכויים שלך להבריא הם עשר לאחת.זהו סיכוי טוב,כמעט כמו זה שיש לנו בניו יורק בנסיעה בחשמלית,נסי לאכול קצת מרק.""";NotDescriptive
1245;עיניה של ג'ונסי היו פקוחות לרווחה והיא הסתכלה אל עבר החלון וספרה-ספרה לאחור.;NotDescriptive
1246;תמיד עמד לצייר יצירת מופת אך מעולם לא התחיל בה.;NotDescriptive
1247;הגברת הקטנה שלך הכניסה לה לראש שהיא לא תחלים,האם יש משהו שמעסיק אותה,ויכול להסיח את דעתה?;NotDescriptive
1248;"נשארו ארבעה.אני רוצה לראות את האחרון נושר לפני שיחשיך,אז גם אני אלך"".";NotDescriptive
1249;"סו ענתה,""היא רצתה לצייר יום אחד את מפרץ נפולי"",";NotDescriptive
1250;"הייתי ילדה רעה,סו""אמרה ג'ונסי, ""העלה האחרון הצליח איכשהו להשאר שם כדי להראות לי כמה שהייתי רעה.";NotDescriptive
1251;האם יש משהו מלבד הציור כגון גבר,אשר מעסיק את מחשבותיה;NotDescriptive
1252;ג'ונסי לא ענתה, מחשבת השטן השתלטה עליה.;NotDescriptive
1253;סו וג'ונסי,שתי אומניות;NotDescriptive
1254;בנובמבר,התהלך לו ,בהילוך בוטח,זר , סמוי וקר-דלקת ראות,ובאצבעותיו המקפיאות נגע באדם אחד כאן ובאחר שם.מפיל קורבנות לעשרות.;Descriptive
1255;ג'ונסי ישנה כשסו וברמן נכנסו לסטודיו,סו הורידה את התריס.בחוץ ירד גשם קר מעורב בפתיתי שלג.;Descriptive
1256;"לא שאלת את עצמך למה הוא זז ברוח? הה חומד, זאת יצירת המופת של ברמן, הוא צייר אותה שם בלילה שבו נשר העלה האחרון"".
";NotDescriptive
1257;"""עלים על הקיסוס,כשינשור האחרון גם אני אצטרך ללכת"",";NotDescriptive
1258;"אני עייפה מלחכות,עייפה מלחכות,רוצה להשתחרר ולרחף לי ממש כמו עלה עייף ומסכן"".";Descriptive
1259;היא ספרה לו על ג'ונסי ומחשבת השטן שלה.;NotDescriptive
1260;,גרו בסטודיו,במרומי בית לבנים בן שלוש קומות ברובע גריניצ' ווילג'.;Descriptive
1261;היא שכבה במיטת הברזל ולא זעה כשהביטה מבעל לשמשות הקטנות אל הצד האטום של הבית הסמוך.;Descriptive
1262;"""זה האחרון"" אמרה ג'ונסי ""חשבתי שהוא בטח ייפול במשך הלילה,שמעתי את הרוח,היום הוא ייפול, ואז אני אמות"".";NotDescriptive
1263;בוקר אחד, הזמין רופא את סו אל המסדרון.;NotDescriptive
1264;כשתהעוררה סו למחרת בבוקר מצאה את ג'ונסי לוטשת עיניים בוהות בתריס המורד.;NotDescriptive
1265;היא מצאה את ברמן במאורתו האפלולית למטה.;NotDescriptive
1266;קיסוס ישן טיפס על קיר הלבנים.;Descriptive
1267;הן נפגשו באחת מהמסעדות העממיות וגילו דברים רבים במשותף,והחליטו לגור יחד בסטודיו המוזכר.;NotDescriptive
1268;החצרן מצא אותו בחדר שלו למטה,חסר אונים מרוב כאבים, נעליו ובגדיו היו רטובים לגמרי וקרים כקרח.;Descriptive
1269;שהאיר הבוקר פקדה ג'ונסי להרים את התריס. עלה השיח עדיין היה שם.;NotDescriptive
1270;לא נראו שם אלא חצר ריקה וצידו האטום של הבנין.;NotDescriptive
1271;ברמן הזקן היה צייר שגר בבניין, בן למעלה מששים,הוא היה כשלון אמנותי.;NotDescriptive
1272;מעט פרנסה מצא כששימש דוגמן לאמנים צעירים.;NotDescriptive
1273;סו נכנסה לחדר של ג'ונסי ובידה לוח הרישום שלה.ג'ונסי שכבה ופניה לחלון.סו חשבה שג'ונסי ישנה.;NotDescriptive
1274;הרוח הקרה של הסתיו תלשה את העלים מן המטפס והענפים נצמדו עירומים אל הקיר המתפורר.;Descriptive
1275;"זה חטא לרצות למות,את יכולה להביא לי עכשיו קצת מרק,וקצת חלב עם טיפת יין פורט"".";NotDescriptive
1276;אך הנה, לאחר הגשם הסוחף ומשבי הרוח הפראיים שנמשכו כל הלילה הארוך, עדיין נותר עלה ירוק כהה ליד גבעולו, אך קצותיו המשוננים כבר הצהיבו בצהוב רקבון, ובאומץ נאחז בענף אחד.;Descriptive
1277;"""יש לי משהו לספר לך, מר ברמן מת היום מדלקת ראות בבית החולים, הוא היה חולה רק יומייים.";NotDescriptive
1278;היום החל לרדת,ובאור הדמדומים יכלו לראות איך העלה הבודד נאחז בגבעולו מול הקיר.;Descriptive
1279;סו וג'ונסי,שתי אומניות,גרו בסטודיו,במרומי בית לבנים בן שלוש קומות ברובע גריניצ' ווילג'.;Descriptive
1280;ש לה סיכוי של אחת לעשר, וזה בתנאי שהיא תרצה לחיות;NotDescriptive
1281;"""את לא יכולה לרשום בחדר השני?"" שאלה ג'ונסי בקרירות,
""אני מעדיפה להיות עלידך,חוץ מזה, אני לא רוצה שתסתכלי על העלים האלה כל הזמן"" אמרה סו.";NotDescriptive
1282;"ובלילה, נשבה שוב רוח הצפון והגשם המשיך להצליף בחלונות.";Descriptive
1283;אחר הצהריים נגשה סו לג'ונסי ששכבה במיטה וסרגה צעיף צמר.;NotDescriptive
1284;אף אחד לא הבין איפה היה בלילה נורא כל כך.;NotDescriptive
1285;זה קרה בחודש מאי.;Descriptive
1286;"שניים עשר"" אמרה ""אחד עשר"" ""עשרה"" ו""תשעה"" ו""שמונה"" ו""שבעה"" כמעט בנשימה אחת.
";Descriptive
1287;הוא היה זקן ומהיר חימה וראה עצמו ככלב שמירה שתפקידו להגן על שתי הציירות הצעירות בסטודיו שלמעלה.;NotDescriptive
1288;"""ג'ונסי הבטיחי לי שלא תפתחי את העיניים ותביטי החוצה עד שאגמור לעבוד,אני צריכה למסור את הרישומים מחר, ואני צריכה את האור מהחלון, אחרת אוריד את התריס.""";NotDescriptive
1289;"שעה ארוכה שכבה ג'ונסי והביטה בו, אחר כך קראה לסו שבחשה מרק עוף על כירת הגז.";NotDescriptive